מֵעַל גִּבְעַת־אִנְזוֹב נִשְׁקַף הַבַּיִת,

מִנֶּגֶד לְרִישְׁקַנּוֹבְקָא־הָהָר;

בְּגָלוּתוֹ שָׁכַן שָׁם שַּׂר־הַפַּיִט,

וְהִתְיַגְּעָה נַפְשׁוֹ בֵּין עָם נִבְעָר.

מִבֵּית אָבִי בְּמִשְׁכְּנוֹת הָעֹנִי

אֲשֶׁר עִם בִּיק, יְאוֹר דָּלוּל מְאֹד,

אֶל בַּיִת זֶה, מוּקָף אוּרְווֹת דְּרַגּוֹנִים,

תָּמִיד עֵינַי נָשָׂאתִי חֲלוּמוֹת.

הָאַגָּדוֹת, סִפְּרוּ אָבוֹת, הִבְעִירוּ

אֶת דִּמְיוֹנִי בְלַהֲטֵי מַרְאוֹת

עַל הַפַּיְטָן, וְהַתְּחוּמִים הֵסִירוּ

בֵּין הֲזָיָה וָמֶמֶשׁ בַּקּוֹרוֹת.

צִלּוֹ שֶׁל הַגּוֹלֶה מִגְּדוֹת הַנֶּיבָה

נִדְמָה לִי מְעֻטָּף בְּאִצְטָלָה,

יוֹרֵד הוּא לְאִטּוֹ מֵעַל הַגֶּבַע

וְשָׂם אֶת פְּעָמָיו לְמַהאַלָה:¹

בָּעֲרָבָה – אֶת עֶדְרֵיהֶם רָעוּ בָהּ

שְׁבָטִים פְּרָאִים – עִקְבוֹת אָחִיהוּ תָר:

פַּיְטָן רוֹמִי, אוֹבִידְיוּס, אֶל דַּנֻּבָּה

הוּגְלָה בְצַו שֶׁל אוֹגוּסְטוּס־קֵיסָר.

וּבְשִׁיר צוֹעֲנִיָּה עִם הַשַּׁיֶּרֶת,

תָּקְעָה אֶת אֹהָלֶיהָ עַל אֲפָר,

שָׁמַעְתִּי אֶת זַמְפִירָה מְשׁוֹרֶרֶת:

אַלֶּקוֹ מַזְכִּירָה, נוֹדֵד מוּזָר…

כִּי עוֹד בְּיַלְדוּתִי צִלֹּו לִוַּנִי,

עֵת בֵּין עֵצִים שִׂחַקְתִּי בְגַן־הָעִיר

מוּל הַפְּרוֹטוֹמָה – מַה יָּגוֹן קְסָמַנִי

מִתּוֹךְ עֵינֵיהוּ שֶׁל נְגִיד־הַשִּׁיר!

וְכִי הָאַנְקוֹרִים בִּזְהַב־עַרְבַּיִם

נִתְרוּ עָלָיו, וּבְגִּיל נָשְׂאוּ קוֹלָם

יְלָדִים עִמָּם – וָאַרְא עַל הַשְׂפָתַיִם

רִחְפָה בַּת־צְחוֹק שֶׁל אַהֲבַת־עוֹלָם.

אֶת בַּת־הַצְּחוֹק בְּכָל דְּרָכַי נָשָׂאתִי

כָּעֲרוּבָה לֶאֱמוּנַת חַיִּים,

וּבְכָל שְׁקִיעוֹת־עוֹלָם עוֹד בָּהּ מָצָאתִי

אֵת הָ“אָמֵן” לְפֹעַל אֱלֹהִים.

תש"ו