… אָז בֹּקֶר הָאָסִיף אֶל הֶחָצֵר נִכְנַס

בְּחֶרֶק אוֹפַנִּים, שֶׁיִּצְמְאוּ לַזֶּפֶת,

עֵת נִטַּלְטֵל בָּרוּחַ הַפַּנָּס

וְהַצִּנָּה הָאַלּוֹנִים לוֹפֶפֶת,

וְעַל הָאָרֶץ וְעַל אַבְנֵי הַבְּאֵר

שִׁכְבַת הַטַּל – לָהּ רֵיחַ וְלָהּ צֶבַע

שֶׁל פּוּךְ הַשְּׁזִיף, מְתוֹק־הַשְּׁאֵר,

שֶׁבְּגַן שְׁכֵנֵנוּ בְּמוֹרַד הַגֶּבַע.

הַבֹּקֶר, שֶׁנִּכְנַס בְּחֶרֶק אוֹפַנִּים

הָיָה עוֹד מְכֻרְבָּל בְּאֵד־הַדֶּרֶךְ,

אַךְ הַבְּרָכָה שֶׁל בּוּל־גַּנִּים,

אֲשֶׁר בָּשַׁל בְּטַל, בְּחֹם וָזֶרַח,

נִכְנָפֶת בְּטַלִּית כְּחֻלָּה עַל קְרוֹן־

הַמּוֹלְדוֹבָן שֶׁבִּגְלִימַת הַצֶּמֶר,

רֵיחָהּ נוֹתֶנֶת מִשַּׁקִּים בְּרֹן

שְׁעָרִים, יָסֹבוּ עַל צִירִים בְּזֶמֶר,

עִם כֶּבֶד הַמִּצְעָד שֶׁל זוּג שְׁוָרִים;

כְּאִלּוּ קַרְנֵיהֶם – קַרְנֵי הַשֶּׁפַע,

הֵם צוֹעֲדִים בְּשֶׁלֶו־יְשָׁרִים

אֶל הָאַמְבָּר, וּפַרְסָתָם טוֹפֶפֶת.

נִפְתַּח הַפֶּתַח בָּאַמְבָּר. חַמָּה

הַחֲשֵׁכָה בְּקִמְרוֹנוֹ גָבוֹהַּ,

דָּגָן יִרְבַּץ בִּמְלוֹא הָעֲרֵמָה,

יָנוּם וְיַחֲלֹם עַל שְׂדוֹת אֱלוֹהַּ…

תש"ז