הַמּוּבָן מֵאֵלָיו אַף פַּעַם לֹא מַאֲרִיךְ יָמִים

אָמַרְתָּ

וְסָגַרְתָּ אֶת דֶּלֶת הַשְּׁנַ"צ

שֶׁנִּמְשְׁכָה

שָׁלשׁ

שָׁעוֹת.

אַתָּה לֹא מַרְשֶׁה לִי לְהִתְאַבֵּל עָלָיו.

הַיָּגוֹן הַחַי מְטַלְטֵל אֶת שַׁלְוַת הָאֲרוּחָה הַמְשֻׁתֶּפֶת

אָז אֲנַחְנוּ מַצְלִיפִים “לְחַיִּים” בְּכוֹסוֹת קְרִיסְטָל

וְהַיַּיִן שֶׁשָּׁכַב בְּחֵיק עֵץ אַלּוֹן

נוֹתֵן אֵיזֶה טַעַם לַחַיִּים.

אֲנִי מְנַסָּה לְהֵרָאוֹת

שְׂמֵחָה

בָּאֲרוּחוֹת הָאֵלֶּה.

אֲבָל שֶׁתֵּדַע,

שֶׁמַּה שֶׁלֹּא יִהְיֶה

פָּאפָּא הוּא פָּאפָּא.

הוּא הֶחְזִיק אוֹתִי עַל הַיָּדַיִם

וְלִפְנֵי שֶׁהִתְחַלְתִּי לָלֶכֶת

דָּאַג שֶׁלֹּא אֶמְעַד.

אֲנִי צְרִיכָה לְהִפָּרֵד מִמֶּנּוּ

לוֹמַר שֶׁדַּי לוֹ לִדְאֹג

שֶׁהַכֹּל בְּסֵדֶר

שֶׁהוּא יָכוֹל לִשְׁכַּב בְּנַחַת

וַאֲנִי צְרִיכָה מִלִּים חֲדָשׁוֹת עַכְשָׁו

וְזֶה לֹא קַל.

אַף פַּעַם לֹא הָיָה קַל אִתּוֹ

בְּעִנְיַן הַמִּלִּים.

וְאֶצְלִי זֶה

לֹא מוּבָן מֵאֵלָיו