שֶׁרָקַדְנוּ יְחֵפִים בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ
שׁוּם כַּעַס לֹא יָכוֹל לִמְחֹק
עֵד סוֹף
חַיַּי
וְהַצְּחוֹק שֶׁפָּרַץ בִּי
וְהַפֶּרְפוֹרְמֶנְס שֶׁבִּקַּשְׁתָּ
לְעַצֵּב בַּזּוּגִיּוּת:
בּוֹאִי נִתֵּן שׁוֹאוּ
בּוֹאִי נִתֵּן,
בּוֹאִי
הָא?
הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה סוֹלְלִים אוֹתִי
לָרוּץ לָרוּץ
סוּס פֶּרֶא אֲצִילִי
לָרוּץ בְּחָלָל פָּתוּחַ
לָרוּץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב