שֶׁרָקַדְנוּ יְחֵפִים בַּחֲדַר הָעֲבוֹדָה שֶׁלְּךָ

שׁוּם כַּעַס לֹא יָכוֹל לִמְחֹק

עֵד סוֹף

חַיַּי

וְהַצְּחוֹק שֶׁפָּרַץ בִּי

וְהַפֶּרְפוֹרְמֶנְס שֶׁבִּקַּשְׁתָּ

לְעַצֵּב בַּזּוּגִיּוּת:

בּוֹאִי נִתֵּן שׁוֹאוּ

בּוֹאִי נִתֵּן,

בּוֹאִי

הָא?

הַקּוֹלוֹת הָאֵלֶּה סוֹלְלִים אוֹתִי

לָרוּץ לָרוּץ

סוּס פֶּרֶא אֲצִילִי

לָרוּץ בְּחָלָל פָּתוּחַ

לָרוּץ הָלוֹךְ וָשׁוֹב