מְכַוֵּן מַצְלֵמָה
אוֹמֵר לִי
אַתְּ
אִשָּׁה יָפָה
עוֹטֵף אוֹתִי בְּנִיחוֹחַ גַּבְרִי וּבַמַּבָּט כָּחֹל
“אֲנִי אוֹהֵב אוֹתָךְ”
אוֹמֵר בְּקוֹל יַצִּיב
שֶׁמְּנַפֵּץ אֶת כָּל הַחַלּוֹנוֹת
אַתָּה כְּבָר כָּאן עַכְשָׁו
חָפוּן בְּיָדַי לְשָׁנִים אֲרֻכּוֹת שֶׁל
אַהֲבָה אֲמִתִּית
בָּלוֹנִים מְרַחֲפִים עַל הַתִּקְרָה
מֵעָלֶיךָ
אוֹר בְּגֹדֶל הַיְקוּם