מִי אַתָּה? אֲנִי קוֹרֵאת לְעֶבְרוֹ.

אֲנִי? אֲנִי אֲהוּבֵךְ

(קוֹרֵעַ אוֹתִי מִצְּחוֹק)

זֶה שֶׁקּוֹרֵעַ לָךְ

אֶת הַצּוּרָה

בּוֹ זְמַנִּית כְּשֶׁאַתְּ עוֹמֶדֶת

חֲשׂוּפָה וּמְסַמֶּנֶת עַל חָזִי

כּוֹכָבִים וּמַדְלִיקָה בְּהֶנֶף־יָד

חִנָּנִי.

מִי אַתְּ? אַתָּה שׁוֹאֵל

בּוֹ זְמַנִּית כְּשֶׁאֲנִי

שׁוֹמֶטֶת אֶת הַתִּיק הַשָּׁחוֹר

שֶׁהִתְשִׁישׁ לִי אֶת הַכָּתֵף הַיְמָנִית

וּמַפְנֶה מַבָּט

בּוֹ זְמַנִּית לְעֵבֶר הַמִּטְבָּח

מַדְלִיקָה בְּטָעוּת אוֹר אַחֵר

מְכַבָּה

מַדְלִיקָה אֶת הָאוֹר

מְוַתֶּרֶת עוֹלָה

בּוֹ זְמַנִּית לַקּוֹמָה הַשְּׁנִיָּה

חוֹלֶצֶת אֶת חֻלְצַת הָעֲיֵפוּת.

וְאַתָּה

כָּל הַזְּמַן הַזֶּה

עוֹקֵב אַחֲרַי מֵהַגַּב.

בִּרְכוֹתַי, אֲהוּבִי!

פִּרְסְמוּ שִׁיר שֶׁלִּי

בּוֹ זְמַנִּית בְּעִתּוֹן הָאָרֶץ.

חֲבָל שֶׁאַבָּא שֶׁלִּי לֹא קוֹרֵא

וְלֹא רוֹצֶה

לִקְרֹא אֶת שִׁירַי

וְלֹא שִׁירִים שֶׁל כָּל אֵלֶּה

כְּשֶׁ…

שֶׁמְּאַתְגְּרִים לוֹ אֶת הַשָּׂפָה.