דַּי בְּאֶחָד מֵהֶם.

לֹא הֶכְרֵחִי שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָמוּתוּ. דַּי בְּאֶחָד כְּדֵי

לִגְאֹל אֶת הָאַחֵר מִגֵּיהִנּוֹם. אֲבָל אִישׁ מֵהֶם

לֹא הִתְנַדֵּב לָמוּת. הָיָה בְּכָל אֶחָד מֵהֶם חוּשׁ חַיָּתִי

שֶׁלֹּא הִתְמַסֵּר לַכִּלָּיוֹן. לֹא נִכְנַע לִזְרִימַת הַנְּשִׁיָּה.

הָאֶחָד נֶאֱחַז בְּאִי שְׁתִיקָה צוֹבֶטֶת בַּנְּשָׁמָה וְהַשְּׁנִיָּה

בִּמְאַהֵב צָעִיר שֶׁדָּאַג לָקַחַת אוֹתָהּ לְיָם הַמֶּלַח. לֹא לְיָם הַמָּוֶת.

עָטַף אוֹתָהּ בְּבֹץ שֶׁל תְּשׁוּקָה.

הָאַחֵר

שֶׁהָיָה גֵּיהִנּוֹם גָּלוּי. הָאַחֵר

שֶׁזִּיֵּן לָהּ אֶת הַחַיִּים בְּמֶשֶׁךְ

יוֹתֵר מֵחֲצִי מֵאָה. הָאַחֵר הַזֶּה

עַכְשָׁו קָרוֹב לְתִשְׁעִים וְהוּא

מִתְקַשֵּׁר וּמְסַפֵּר לִי

“נָתַתִּי לְאִמָּא שֶׁלָּךְ גֵּט”.

“גֵּט אֲמִתִּי? בִּנְיָר?”

“בָּרוּר, אֲמִתִּי”, צוֹחֵק, “אֶלָּא מָה”. הִתְגָּרֵשׁ הַתֶּרַח. שָׂם קֵץ

לְחַיֵּי שְׁנֵיהֶם בְּמַעֲבֵה הַגֵּיהִנּוֹם. נָכוֹן יוֹתֵר, שָׂם קֵץ לַגֵּיהִנּוֹם

בְּמַעֲבֵה חַיֵּיהֶם. מֵכִין עַצְמוֹ לְגַן עֵדֶן. מוֹדִיעַ לִי עַל כָּךְ

בְּדַרְכִּי הַבַּיְתָה. בְּעֶשֶׂר בַּלַּיְלָה. עֲיֵפָה מֵחַיַּי. מִתָּכְנִיּוֹת

שֶׁלֹּא יוֹצְאוֹת לַפֹּעַל. מְמַחְשָׁבוֹת עַל עָתִיד לֹא בָּרוּר.

לוֹעֵג עַל הָעֲיֵפוּת שֶׁלִּי וְגַם מֵבִין. מְגַלְגֵּל אֶת הַלִּגְלוּג.

“אֲבָל אֲנִי יוֹדֵעַ מָה אַתְּ מַרְגִּישָׁה”, אָמַר. וּכְדֶרֶךְ לֹא־לוֹ בִּקֵּשׁ

“תִּתְקַשְּׁרִי מְאֻחָר יוֹתֵר”. מְנַתֵּק. לֹא מַטְרִיחַ אוֹתִי בִּדְבָרִים.

מַשְׁאִיר אוֹתִי הֲמוּמָה מֵהָאֹמֶץ. חוֹסֵךְ בִּצְעָקוֹת.

בְּאִי בְּהִירוּת רוֹעֶמֶת מִתְלַהֶמֶת.

לֹא עוֹד מִתְלוֹנֵן עַל כָּל הָעוֹלָם וּבְעִקָּר עַל אִשְׁתּוֹ. זֶהוּ.

נִרְגָּע כְּאָדָם עַל סַף חַיָּיו. הִיא כְּבָר לֹא. אָז הוּא שׁוֹתֵק.

מְקַבֵּל אֶת הַדִּין. נִכְנָע. מְסַדֵּר אֶת עֲתִידוֹ כְּבַר־מִנַּן.

לֹא מַשְׁאִיר אַחֲרָיו

אַלְמָנָה. מְנַדֵּף אֶת כֹּחוֹ וְצוֹנֵחַ עַל מְקוֹמוֹ לְתוֹךְ

צִיּוּר מְקֻשְׁקָשׁ.

בַּסְקִיאַט מֵת מִסַּמִים. הוּא יָמוּת מִבָּלָגָן. זֶה קִצּוֹ. הֵם לֹא יִקָּבְרוּ

זֶה לְצַד זֶה. הֵם נִדּוּ זֶה אֶת מְקוֹמוֹ שֶׁל זֶה. זֶה סוֹפִי. עַכְשָׁו

כָּל הָרָצוֹן מְעֻגָּן כַּדָת וְכַדִּין. סוֹפְסוֹף

שִׁחְרְרוּ אֶת הַדֶּרֶךְ. הִנִּיחוּ אֶת הַמַּפְתֵּחַ

עַל הַמַּדְרֵגָה.

וְאוֹתִי