מַכִּירָה אוֹתָהּ דֶּרֶךְ חַלּוֹן הַשֵּׁנָה
הִיא מִתְיַשֶּׁבֶת בְּכָל חֹשֶׁךְ לְטֶקֶס הַקְּרִיאָה
מְכִינָה פָּנָס
וּמִשְׁקָפַיִם
הַכִּסֵּא כָּרוּךְ
אַחֲרֶיהָ
שָׁדֶיהָ פְּקָעוֹת
מְמַזְמֶזֶת אֶת הַמִּלִּים
עַד אוֹר רִאשׁוֹן
כְּשֶׁאֲנִי נָמָה אֶת לֵיל הַמִּזְמוּזִים