אָמָּן הוֹפֵךְ אֶת כִּוּוּן הָאוֹר אֶל הַיֵּשׁ. מַנְצִיחַ אֶת הַחַד פְּעָמִי שֶׁהָאֲחֵרִים לֹא רָאוּ לְפָנָיו.

הַיֵּשׁ שֶׁלִּי, הַגֶּבֶר שֶׁלִּי, הַמְּאַהֵב שֶׁלִּי, חַבֵרִי לַחָיַיִם.

אֶתְמוֹל הִרְגַּשְׁתִּי פָּחוֹת מֻטְרֶפֶת. שַׂמְתָּ לֵב. הָיִיתִי כִּמְעַט.

יָרַדְתִּי לְמַצָּב שֶׁל עַצְבוּת שְׁפֻיָּה.

הֶחְלַטְתִּי שֶׁהַמֶּרְחָק מִמְּךָ הוֹלֵךְ לְהַרְאוֹת לִי אוֹתְךָ אַחֶרֶת.

בַּנְּסִיעָה הַקְּצָרָה הַזּוֹ שֶׁלְּךָ אֲנִי מַשְׁהָה בְּסוֹגְרַיִם אֶת הַהִתְקַדְּמוּת בַּדֶּרֶךְ.

מַפְנָה אֶת הַהַבָּטָה עַל מַרְתְפֵי הַקֶּשֶׁר שֶׁלָּנוּ. מְאַוְרֶרֶת אֶת הַשּׁוּלַיִם הָעֲמוּמִים.

נִשְׁעֶנֶת עַל זוּג כָּרִיּוֹת, כְּמוֹ אֶתְמוֹל אֶצְלְךָ כְּשֶׁדִפְדַפְתִּי בַּסֵּפֶר עַל דֵּזַיֶיר.

רַגְלַיִם מְקֻפָּלוֹת

וּסְפָרִים פְּזוּרִים בִּקְצֶה הַמִּטָּה.

הַתְּשׁוּקָה שֶׁמַּפְחִידָה לִפְעָמִים וְאַתָּה שׁוֹקֵעַ לְמַצָּב שֶׁל

רִחוּק בִּלְתִּי רְצוֹנִי מֵהַחֲלוֹמוֹת.

הַנִּרְאֶה לֹא תָּמִיד נִתְפָּס. לֹא מִיָּד.

אֲנִי מַשְׁהָה אֶת הָרֶגַע. מְאַפְשֶׁרֶת לַפַּרְשָׁנוּת לְהִתְרַוֵּחַ.

לְגַלּוֹת לִי סוֹדוֹת מִתּוֹךְ עַצְמִי.

בְּשֶׁקֶט וּמִקָּרוֹב נוֹתֶנֶת לִי לָגַעַת בָּרֵאָלִי הַחַם דֶּרֶךְ הָאִילוּזְיָה הֵקָּרָה.

לְאָמָּנוּת הַחַיִּים לֹא בָּאִים חַפִּים מִפֶּשַׁע.

אֲנִי מְמָרֶקֶת אֶת הַדֶּרֶךְ שֶׁאֲנַחְנוּ מַשְׁאִירִים אַחֲרֵינוּ לְמַעַן הַדֶּרֶךְ הַצּוֹעֶדֶת לְפָנֵינוּ.

לְהִפָּתַח בְּלִי בֶּהָלָה לְמַצָּב שֶׁל סַף.

לְקַבֵּל.

לִתְמוֹהַ.

לְהַנְהִיר.