אִמָּא הָיְתָה

סוֹלָנִית

בַּפַנְטַזְיָה

וְאִישׁ לֹא גִּלָּה אוֹתָהּ

חוּץ מֵאָבִי

שָׁם נִפְרַשׂ הַסִּיּוּט

וְהֵחֵל

מִתְפַּתֵּל וּמֵטִיס עֲנָנִים חֲמוּרִים

הִפְצִיעַ בַּיּוֹם וּבָעֶרֶב הֶעֱכִיר

מֵרָחוֹק לְרָחוֹק

נָח עַל פָּנֶיהָ כְּצַלֶּקֶת תְּמִידִית

וְהִשִּׁיר אֶת שִׁנֶּיהָ

מֵאָז הִיא צוֹפָה בַּחַלּוֹנוֹת

בְּעֵינֶיהָ הַיְרֻקּוֹת

מְסַדֶּרֶת חֲלוֹמוֹת בְּרַאֲוָה

וְיָדֶיהָ עוֹטְפוֹת אֶת כּוֹס הָאַכְזָבָה

כָּךְ הֵחֵל מוֹתָהּ בְּחַיֶּיהָ

בִּשְׂדֵרוֹת הָאֹשֶׁר 42

בְּאַחַת הֶעָרִים הַגְּדוֹלוֹת בָּעוֹלָם

אִמָּא הָיְתָה

סוֹלָנִית

בַּפַנְטַזְיָה

שָׁם אֲנִי מְנַסֶּה לֹא לִפְגֹּשׁ

בְּעֵינֶיהָ

מִצִּדָּהּ הָאַחֵר שֶׁל הַזְּגוּגִית