וַאֲנִי – בְּשׁוּבִי מִנְּדוּדֵי שְׁנוֹת אַלְפַּיִם,

יָצָאתִי שׁוֹטֵט בִּדְרָכִים וּשְׁבִילִים

חֲלוֹמוֹת יְקָרִים לֶאֱרוֹת מְלֹא־חָפְנַיִם.

פִּכּוּ בִּלְבָבִי מִזְמוֹרֵי תְהִלִּים.

אַךְ הִבְהִילוּ פְּעָמַי יוֹנוֹת־אֵלֶם נָמוֹת

וָאֶחֱזֶה עַל כַּנְפֵיהֶן אֶגְלֵי דָם מַהְבִילִים.

וָאֶצְעַד – וּסְבִיבִי כֹּה רַבּוּ שְׁמָמוֹת,

רַק אָהֳלֵי קֵדָר לְצַלְעוֹת כָּל גִּבְעָה

הִתְרַפְּקוּ – וָאֶכְאַב, וַיֵּצַר לִי עַד מוֹת –

כִּי זָכַרְתִּי זָכוֹר הֲזָיָה שַׂגִּיבָה,

שֶׁטִּפְּחוּ אֲבוֹתַי בַּנֵּכָר הַנּוֹרָא,

וּבְחֶשְׁכַת הַיָּמִים הִתְחַמְּמוּ לְזִיוָהּ;

וְעֵת גָּסְסוּ – וַתִּדְעַךְ בְּעֵינָם הָאוֹרָה –

נָשְׁקוּ אֶת הֲדוֹם רַגְלֵי מִשְׂגַּבָּם

בְּאַנְחָתָם הָאַחֲרוֹנָה: מְכוֹרָה! מְכוֹרָה!…

וָאֶצְעַד – וְהָרִים לִי הִבְלִיטוּ גַבָּם

לִלְטִיפָה, וְרָעוֹד רָעֲדוּ אָז בַּלָּאט,

וָאַכֵּר אֶת כֻּלָּם וָאֵדַע: בְּחֻבָּם

הֵד בְּכִי עַל פְּרִידָה רְחוֹקָה עוֹד יִלְאַט,

וְיַחֲרֹץ אֶת מִצְחָם טְוִי קְמָטִים וְשֵׂיבָה,

כִּי חָרְדוּ כֹּה חָרוֹד לַהוֹלֵךְ נָע וָנָד

וְנִפְתָּל נַפְתּוּלִים בְּרִשְׁעוּת וְאֵיבָה –

וַיִּרְצוּ לוֹ לִהְיוֹת לְמַחֲסֶה מִמּוֹרָא

וַיִּרְצוּ לוֹ לִהְיוֹת, לְמִצְעָר, מַצֵּבָה –

וַיֵּבְךְ לְבָבִי: מְכוֹרָה! מְכוֹרָה!…

תרצ"ז