זה מקרוב סיירתי בסימטות האלמונים והריני להעלות בזה קצת רשמי. ראשונה הוליכני לסימטה כזו שלמה ביקל, סופר ומבקר, שטעם כתיבתו ברוך, ככל שהוא כנוס בתחום ההערכה, הנעזרת יפה־יפה, בכלי ניתוח ופולמוס, ואינו ברוך ככל שהוא מפליג לתחום המריבנות, המצרפת לה בקלות יתירה ידידים ממערכת הגידופולוגיה. בספרו “אינזיך און ארומזיך” (רשימות של איש פולמוס והערות ביקורת, הוצאת “שלום עליכם” בוקארשט, 1936), ששמר בו על יצרו הטוב ונזהר מיצרו הרע, נמשכתי ביותר למאמרו הנאה על שינויי גירסה למנחם־מנדל. הכוונה אינה לשינויי גירסה ונוסחה בכתב־היד של שלום עליכם. הכוונה לגלריה המהלכת של רבבות מנחם־מנדל, אלה המוֹדלים, הרבים־מרוּבים, שאחד מהם זכה לכך, שכוח יצירתו, דמיונו ואמנותו של שלום עליכם עשאוֹ כגיבור־ספרות מפורסם. הוא, אחד מרבבות המוֹדלים עלה לגדולה בחסדו של משורר נעלה ואולם השאר, האנונימים, החיילים האלמונים, שנתנו גם הם את דמם ולשדם על מולדתם, החלום, מה יהא עליהם?

ב    🔗

שאלה היא העומדת בעינה גם אם נזכור, כי מנחם־מנדל נקבצו בו ביד־אמן שלהבות־חלום של מוֹדלים רבים, שנעשו כחטיבה של טיפוס. שכן הטיפיזציה האמנותית יתרונה במה שהיא כוללת הרבה־הרבה, אך חסרונה, שיותר משהיא כונסת פנימה היא משיירת מחוצה לה. היא מלקטת, בוררת, עורכת, מטילה סדר לפי תקנון־אמנות מיוחד שלה, אך כמה עלול הדיין־ללקוט בעצם הליקוט, הברירה, העריכה, כמה אי־סדרים מניח אחריו גם אותו סדר עצמו? אשרי מנחם־מנדל, שזכה לגדולה מעוּלה זו, אך חובה היא לשמור אותו מפני מונומנטליות שגדולתה כהתאבנותה. חובה להעמיד סביבו מעגל רב־פנים של ננסי־החלום, שירקדו לפניו ויקיימו בתכלית־העֵרוּת את חלומו השׂגיא, חלום חיוניותו הדינמית.

כך, בערך, דעתו של המחבר בנקודה זו. אך אלה הם דברי־הקדמה בלבד. לאחריהם הוא בא לקיים מה שנראה לו כחובתו של כל סופר וסופר. הרי כל סופר הכיר מנחם־מנדל – אותו עצמו ועם זאת שונה משהו ממנו וראוי לו שיוציאו מכלל הבין־בלי־שמיות, ויצרפו למחולת המחנַיִם סביב מצבת־החלום הגדולה. היא הבעיה והמחבר דורשה הלכה למעשה – הוא מתאר לפנינו אחד מבני הפמליה הזו, אחד מבני־עירו, מוטיל פוניה שמו. ודאי, יאמר המחבר, ראויה דמות זו לאדרת־ארגמן של מזיגת אמנות אך עליה להסתפק בעל־כרחה במקטורן החולין של זכרונות פרוזאיים.

לאמור, המחבר יודע כי הדמות הזאת לא אליו התפללה, אך הוא אוחז בכלל של במקום שאין איש – ומחובת הקורא להודות, כי ניתן כאן תיאור נאה של דיוקן מעניין ביותר, שהוא, כדברי מתארו, שינוי נוסחה לפֶּרפֶּטואום מובילֶה של המזג המנחם־מנדלאי.

[י“א תמוז תרצ”ט]