רַק פַּעַם אַחַת רָאוּ אַנְשֵׁי הַלַּיְלָה אֶת צְבִי־הַבְּרוֹנְזָה שֶׁבִּמְבוֹא הָעִיר

מְדַלֵּג עַל הַגְּבָעוֹת הַיּוֹרְדוֹת לְעֵבֶר נְהַר־הַקִּירִישׁ

וּבוֹהֶה אֶל רְאִי הַמַּיִם.

אִישׁ לֹא יָדַע אֶת מוֹצָאוֹ

אָכֵן, אֵין לְגַלּוֹת בְּאֵזוֹר זֶה עִקְּבֵי צְבָאִים וְאַיָּלוֹת

בְּמַעֲטֵה הָאֲדָמָה הַמְרֻפֶּשֶׁת.

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן,

פַּעַם אַחַת רָאוּ אַנְשֵׁי הָעִיר נְטוּלֵי־הַשֵׁנָה בַּלַּיְלָה

כֵּיצַד חוֹצֶה צְבִי תוֹעֶה

אֶת הַסֶּכֶר שֶׁעַל הַנָּהָר הַפְּתַלְתֹּל,

נוֹשֵׂא סְבַךְ קַרְנַיִּם בּוֹהֲקוֹת עַל רֹאשׁוֹ, בָּאוֹר הַלַּח;

        וְקוֹל שָׁאַל מִתּוֹך הָעֲרָפֶל:

        “מַה לִּצְבִי נוֹדֵד וּלְאֵזוֹר הַנָּהָר?”

        וְקוֹל מִתּוֹךְ הָעֲרָפֶל הֵשִׁיב:

        “לֹא צְבִי… כִּי אִם יְהוּדִי נָע וְנָד הוּא…”

וְהִנֵּה בָּבוּאָתוֹ שֶׁל הַיְּהוּדִי רִטְּטָה לְפֶתַע עַל־פְּנֵי הַנָּהָר,

וְאוּלַי בָּבוּאָתוֹ שֶׁל הַצְּבִי אֶרֶךְ־הַקַּרְנַיִם

הִיא שֶׁהִרְעִידָה פִּתְאֹם

וְשָׁקְעָה.

אוּלָם

נוֹסְעִים וְעוֹבְרֵי־אֹרַח רוֹאִים עַד הַיּוֹם

פֶּסֶל רַב־מִדּוֹת בִּמְבוֹא הָעִיר:

סָפֵק בִּדְמוּת צְבִי נוֹשֵׂא קַרְנַיִם בּוֹהֲקוֹת וּמֻכֵּה־גַּעְגּוּעִים,

סָפֵק בִּדְמוּת יְהוּדִי הַנּוֹדֵד מֵאֶרֶץ לְאֶרֶץ,

וְאַנְשֵׁי הָעִיר נְטוּלֵי־הַשֵּׁנָה שׁוֹמְעִים גַּם קוֹל־נֶהִי

מִצַד בֵּית־הֶעָלְמִין הַיְהוּדִי הַיָּשָׁן, בְּסָמוּךְ לַנָּהָר,

בְּעוֹד הֵד פְּסִיעוֹתָיו שֶׁל אֲבִי־סָבִי, מֵהַרְרֵי־הַקַּרְפָּאטִים,

מִתְגַּלְגֵּל בִּרְחוֹבוֹת הָעִיר הָרֵיקִים

וְנֶאֱסָף אֶל רַעֲשֵׁי הָאֲדָמָה

לְשֵׁמַע צַעֲדַת קַלְגַּסִּים חוּמִים.