מִיהוּ זֶה שֶׁבְּחֹדֶשׁ דֶּצֶמְבֶּר

מְחַכֶּה לְיַד הַגַּנִּים,

עֵת אִמִּי לִי קוֹרֵאת עִם עֶרֶב

וּפַעֲמוֹנֵי־כְּנֵסִיּוֹת מְנַגְּנִים?

בַּחוּצוֹת – “אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם”

נוֹשְׂאִים אֶת הָרַךְ־הַנּוֹלָד,

בְּאָדֹם, בְּזָהֹב, בְּגוֹן חֹשֶׁךְ,

בְּתַחְפֹּשֶׂת שֶׁל חַג.

בַּאֲוִיר עוֹף־שֶׁל־קֶרַח צוֹרֵחַ

וִיהוּדִים סוֹגְרִים שְׁעָרִים,

צִלְצוּל בָּרְחוֹבוֹת מִתְפָּרֵעַ,

“אַנְשֵׁי בֵּית־לֶחֶם” שָׁרִים.

מֵאֲחוֹרֵי הַגַּנִּים מוּטֶלֶת

דְּמוּתוֹ שֶׁל אִישׁ־שֶׁלֶג נָמֵס,

אִמִּי עוֹד קוֹרֵאת לִי “הַבַּיְתָה!”,

גֹּלֶם־שֶׁלֶג מַבִּיט בִּי כְּמוֹ מֵת.

לֹא הַגֹּלֶם מִפְּרָאג הוּא. יָדַעְתִּי

בְּאֵין הֲגַנָּה – יֵשׁ לָנוּס.

לֵיל־חַג וְדֶצֶמְבֶּר. הַשִּׁירָה בּוֹקַעַת

מִתּוֹךְ לֹעַ שָׁחוֹר שֶׁל הַחוּץ.