ליעקב בסר
– – – בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיִבי
לְפֶתַע
לְהָרִיחַ לִילָךְ־שִׁכּוֹר,
בָּרְחוֹב הַמֵּזִיעַ
כְּמוֹ אָדָם.
כִּי בְּעוֹד הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת מִשְׁקָפַי
צָמַח לוֹ הַלִּילָךְ – הַשִּׁכּוֹר כְּחֹל־הָעַיִן
בְּכָל פִּנּוֹת הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיבִי,
וְחַם מִדַּי הָיָה
אוּלָם הָרֵיחַ
הִפִּיל רְצוֹן־שֵׁנָה
וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב
רָאִיתִי נָהָר
גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל פַּעֲמוֹן,
בְּאֶמְצַע הָעִיר –
חַי
אָדָם
לְחוֹף הַיָּם הַתִּיכֹון,
וּבְצֵל הַלִּילָךְ הַזָּר,
יוֹשֵׁב זֶה שָׁנִים לְחוֹף הַיָּם,
אַךְ יושֵׁב לוֹ לְחֹוף הַנָּהָר.