ליעקב בסר

– – – בְּאֶמְצַע הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיִבי

לְפֶתַע

לְהָרִיחַ לִילָךְ־שִׁכּוֹר,

בָּרְחוֹב הַמֵּזִיעַ

כְּמוֹ אָדָם.

כִּי בְּעוֹד הַזֵּעָה כִּסְּתָה אֶת מִשְׁקָפַי

צָמַח לוֹ הַלִּילָךְ – הַשִּׁכּוֹר כְּחֹל־הָעַיִן

בְּכָל פִּנּוֹת הָרְחוֹב הַתֵּל־אֲבִיבִי,

וְחַם מִדַּי הָיָה

אוּלָם הָרֵיחַ

הִפִּיל רְצוֹן־שֵׁנָה

וּבְאֶמְצַע הָרְחוֹב

רָאִיתִי נָהָר

גַּם שָׁמַעְתִּי קוֹל שֶׁל פַּעֲמוֹן,

בְּאֶמְצַע הָעִיר –

חַי

אָדָם

לְחוֹף הַיָּם הַתִּיכֹון,

וּבְצֵל הַלִּילָךְ הַזָּר,

יוֹשֵׁב זֶה שָׁנִים לְחוֹף הַיָּם,

אַךְ יושֵׁב לוֹ לְחֹוף הַנָּהָר.