כְּשֶׁפָּתְחוּ אֶת הָאֲדָמָה

לָרֶדֶת אֶל מְעֵי הָרְחוֹב

לְאוֹר פָּנַס־הָרוּחַ –

נִמְשְׁכוּ עֵינַי מַטָּה־מַטָּה

אֶל שְׂרִידֵי הָאֲבָנִים

וְהָיִיתִי כְּאָדָם הַמְּבַקֵּשׁ אַחַר כְּתֹבֶת נִשְׁכַּחַת;

וְאוּלָם הָאֲבָנִים אֲפֹרוֹת עַד אֵין־סִימָן,

וַאֲנִי מִתְגּוֹרֵר בָּרְחוֹב הַזֶּה

עָשׂוֹר שָׁנִים שֶׁל הֶרֶף־עַיִן בִּלְבַד –

וּבְעוֹד פַּטִּישֵׁי־הָאֲוִיר הַלֵּילִיִּים הֶעֱמִיקוּ־חֲפֹר

הָיְתָה שְׁאֵלַת שַׁיָּכוּתִי מְרַחֶפֶת עַל־פְּנֵי הָאֲדָמָה

כְּמוֹ צֵל הַיָּד הַמַּחְזִיקָה אֶת פָּנַס־הָרוּחַ

תּוֹךְ נַעֲנוּעִים.

1976