כד של אפר עמד בחדרה של אמי

מַדּוּעַ אֵינֶנִי יָשֵׁן?

הַשְּׁאֵלָה רַק מְעִירָה אוֹתִי,

אוּלַי הַחוּץ –

כַּדּוּר אָפֵל

הַמַּמְתִּין בַּחַלּוֹן,

וְקוֹלוֹת־קְרִיאָה

הַמַּרְעִידִים הֵנָה וָשוֹב אֶת לֵיל־דֶּצֶמְבֶּר – –

*

הַאִם זֶה אֶמְצַע הַחֶדֶר?

אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מָתַי שָׁקַעְתִּי בְּשֵׁנָה – כְּדֵי לְהִתְעוֹרֵר לְרַעַשׁ לֹא־צָפוּי,

אוֹ שֶׁמָּא עֵר אֲנִי מֵרֵאשִׁית הַלַּיְלָה, וְרַק אִבַּדְתִּי אֶת הַכִּוּוּן,

אַף שֶׁגּוֹרֵר הָיִיתִי אֶת עַצְמִי לְעֵבֶר הַמִּטָּה, שָׁעוֹת עַל שָׁעוֹת, וְהַדֶּלֶת, הֵיכָן הַדֶּלֶת?

וּמַהוּ עִפְעוּף־אוֹר זֶה עַל־פְּנֵי הַחֶדֶר, עַד כִּי הַכֹּל רוֹעֵד מִסָּבִיב,

עִפְעוּף כְּשֶׁל מַחֲשָׁבָה הַנִּתֶּזֶת לְפֶתַע וּפוֹגַעַת בְּחֵפֶץ מִשֶּׁכְּבָר הַיָּמִים;

כַּד זָעִיר, עִם קֹמֶץ עָפָר בְּחַדְרָהּ שֶׁל אִמִּי, וְהַכֹּל מַרְעִיד כָּעֵת וּכְמוֹ מִטַּלְטֵל;

וְכִי קֶרֶן אַחַת שֶׁל מַחֲשָׁבָה דַי בָּהּ כְּדֵי לְהַצִּיג אוֹתִי שׁוּב עֵירֹם־וְעֶרְיָה

מוּל הִשָּׁנוּת אֵיזֶה חֲלוֹם־רַע, אֲשֶׁר כִּסָּה אֶת כָּל גּוּפִי, שָׁנִים הַרְבֵּה

קֹדֶם לָכֵן

וַאֲנִי בְּוָאקוּם־הָעוֹלָם,

        בְּתוֹכְכֵי מַחֲנֵה־עֲרָפֶל,

                    עַל כַּף־יָדוֹ שֶׁל חֹרֶף –

הוּא מַצַּב־הָעֵרוּת שֶׁמִּחוּץ לִתְמוּרוֹת הַזְּמַן, הָאוֹרֵב לִי מִדֵּי עֲצִימַת־הָעֵינַיִם?

*

וְאוּלַי זֶה לֹא אֲנִי

הָעֵר,

עַל רֶקַע דֶּצֶמְבֶּר רֵיק מֵאָדָם,

וַאֲנִי רַק חוֹלֵם אֶת הַכַּדּוּר הַמִּתְאַפְלֵל

בַּחוּץ

וְאֶת קוֹלוֹת הַגֶּשֶׁם הַנּוֹפְלִים בִּרְעָדָה,

עַל חֶדְרִי,

וְעַל חֶדְרָהּ שֶׁל אִמִּי – הַקּוֹרֵאת לִי מִבַּעַד לִשְׁנָתָהּ – –

*

כַּד זָעִיר

בְּמַעֲמַקֵּי אֲרוֹן־הַבְּגָדִים –

חַי אֶת שְׁתִיקַת מַלְבּוּשֵׁי הַגּוּף מִסְּבִיבוֹ וּמַעֲמִיד פְּנֵי חֵפֶץ מֵת

בְּחֶדְרָהּ שֶׁל אִמִּי;

“לֹא, אַל תִּפְתַּח,” הִיא אוֹמֶרֶת,

וְהַכַּד כְמוֹ מִתְבַהֵק לְרֶגַע, דּוֹמֶה מַזָּל־רַע חוֹלֵף בִּשְׁמֵי הַחֶדֶר,

עַד כִּי הַיָּד נְסוֹגָה בַּחֲשַׁשׁ־נְגִיעָה, כְּלִפְנֵי שָׁנִים הַרְבֵּה

עֵת בִּקֵּשׁ הַיֶּלֶד לְנַתֵּץ לִרְסִיסִים אַת הַכַּד וּלְפַזֵּר לְכָל רוּח

אֶת קֹמֶץ הֶעָפָר שֶׁבּוֹ, עִם שְׁנֵי קְלִיעֵי הָרוֹבֶה – אֲסוּפִים מִבּוֹר־הַקֶּבֶר שֶׁל הַמִּשְׁפָּחָה

לְבַל תִּנָּעַצְנָה בּוֹ עֵינֵי הָאָסוֹן הַמְפַלְבְּלוֹת,

וְכָעֵת אֲנִי כְּמוֹ רוֹאֶה: אִמִּי מַצִּיבָה אֶת הַכַּד עַל הַשֻּׁלְחָן

וּמוֹסִיפָה: “כְּבָר עֵת כִּי יַעֲבֹר אֵלֶיךָ…”

בְּעֹוד הַכַּד – קַר וַחֲסַר־מִשְׁקָל כְּמוֹ חֵפֶץ קוֹסְמִי,

עוֹמֵד בְּאֶמְצַע הַשֻּׁלְחָן, קוֹרֵן בְּאֶמְצַע הַחֶדֶר הַנֶּעֱזָב וְהוֹלֵךְ.

*

גּוֹרֵר עַצְמִי

בֶּחָלָל־הָרֵיק שֶׁל אִי־הַשֵּׁנָה,

מִן הַמִּטָּה אֶל הַכִּסֵּא.

סֵפֶר־הַקְּרִיאָה מִתְחַמֵּק מִן הַיָּדַיִם וְצָף הָלְאָה –

וּמִבַּעַד לַחַלּוֹן

עֲזוּבַת כִּכָּר מוּאֶרֶת כְּמוֹ פְּלָנֶטָה בְּתוֹךְ לַיְלָה גָשׁוּם

וּלְלֹא הִשְׁתַּנוּת,

כְּמוֹ הָעֵינַיִם

הַמְּסָרְבוֹת לִשְׁכֹחַ אֶת עַצְמָן עַד אוֹר הַבֹּקֶר.