לְאַט־לְאַט

הֵבַנְתִּי

עַד מָה זָקוּק אָדָם לְחַסְדֵי־הַשָּׁמַיִם

בְּלֶכְתּוֹ לְבָדָד

אֶל מְקוֹר הַכֹּחַ הָאֶלֹהִי,

בְּנָטְשׁוֹ מֵאָחוֹר אֶת בֵּית הָאָב וְהָאֵם,

וְהוּא חָשׂוּף לְעֵינֵי רוּחוֹת־רְפָאִים הַשּׁוֹכְנִים בּוֹ

מִגִּלְגּוּלֵי חַיָּיו הַקּוֹדְמִים,

בְּעוֹד עֲדַת בַּעֲלֵי־חַיִּים מְגִיחָה מִגּוּפוֹ מִדֵּי פַּעַם

וְלָהֶם רֵיחַ שֶׁל טֻמְאָה:

הַחֲזִיר, הַחִלָּזוֹן־הָרִירָנִי וְעוֹף־הַטּוּרוּל,

מֵעִיֵּי־הֶחֳרָבוֹת שֶׁל עִיר הֻלַּדְתּוֹ,

וְהֵם זוֹרִים אֶת זֻהֲמָתָם סְבִיב שֻׁלְחַן הָעֶרֶב

הַמֻּקָּף שִׁירֵי־זֶמֶר וְנִגּוּנֵי־קְדֻשָּׁה;

*

וַאֲנִי כֹּה רָצִיתִי

לִכְתֹּב חֲרוּזִים־חֲרוּזִים

כְּדֶרֶך פַּיְּטָנִים מִשֶּׁכְּבָר

עַל־אוֹדוֹת שֻׁלְחַן הַמִּשְׁפָּחָה שֶׁלְּעִתּוֹת חַג וּמוֹעֵד,

שִׁירֵי שִׂמְחָה עַל הָאִישׁ

אֲשֶׁר בַּעֲצַת רְשָׁעִים לֹא הָלַךְ מֵעוֹדוֹ,

אַךְ נֶעֱצַב אֶל לִבּוֹ עַל הֶעְדֵּר הָאוֹר הָאֱלֹהִי בַּהֲלִיכוֹתָיו,

וְהוּא עַצְמוֹ שׁוֹכֵב בְּמִטָּתוֹ שֶׁבְּבֵית־הַחוֹלִים,

בֵּין יֵשׁ לְאַיִן,

שׁוֹכֵב וְחוֹלֵם,

עַד שֶׁבָּא הָעוֹף אֶרֶךְ־הַכְּנָפַיִם וְחַד־הַמַּקּוֹר

מֵעִיר מוֹצָאוֹ

וְהִבִּיט בּוֹ בְּעֵינַיִם צְהֻבּוֹת;

*

אָכֵן הָיָה זֶה בֵּין כָּתְלֵי בֵּית־הַחוֹלִים,

סָמוּךְ לַיָּם, בְּהַגִּיעַ יוֹם־הַכִּפּוּרִים שֶׁל סוֹף־קַיִץ מַהְבִּיל,

וּכְבָר רֹב מִטּוֹת־הַבַּרְזֶל הִתְרוֹקְנוּ מִדַּיָּרֵיהֶן

אֲשֶׁר פָּנוּ־הָלְכוּ אֶל בֵּיתָם

לָחֹג עִם כָּל בְנֵי־הַמִּשְׁפָּחָה גַּם־יַחַד,

וְהִנֵּה, בָּא עוֹף הַטּוּרוּל מֵעִיר הֻלַּדְתִּי

וְהוּא מְרַחֵף מֵעַל שְׁתֵּי עֵינַי הָעֲצוּמוֹת,

חוֹמֵק עַל־פְּנֵי מִסְדְּרוֹנוֹת בֵּית־הַחוֹלִים הַנֶּעֱזָב,

שָׁעָה שֶׁהָאָח־הַתּוֹרָן שׁוֹקֵעַ בִּתְנוּמָה קַלָּה עַל הַדֶּלְפֵּק,

אַחַר, מֵרִים רֹאשׁ בְּבֶהָלָה וְרוֹשֵׁם בְּעִפָּרוֹן צִבְעוֹנִי

רִמְזֵי־חַיִּים וְרִמְזֵי־מָוֶת

לְכָל חוֹלֶה עֲרִירִי,

בְּעוֹד הָעוֹף

נוֹשֵׂא אֶת גּוּפִי כְּשֵׂאת בְּשַׂר־טֶרֶף מִן הַהֹוֶה אֶל הֶעָבָר,

אַף כִּי הֵד “כָּל נִדְרֵי וֶאֱסָרֵי” כְּבָר מְהַדְהֵד בְּבָתֵּי־הַכְּנֶסֶת

וּקְבוּצַת מַלְאָכִים וּשְׂרָפִים שֶׁבְּמַחֲזוֹרֵי הַתְּפִלּוֹת

עָפָה לְכָאן וּלְכָאן וְנֶחְפֶּזֶת;

וַאֲנִי שׁוּב מְשֻׁלַּל מִצְווֹת וּנְטוּל צֵל אֱלֹהִי,

וְצִנּוֹרִיּוֹת־הָאִינְפוּזְיָה עַל יַד־יְמִינִי אוֹ עַל יַד־שְּׂמֹאלִי

כִּרְצוּעוֹת שֶׁל תְּפִלִּין – בְּעוֹד חוֹלְפִים הַיָּמִים לְאִטָּם

וְעִם לַיְלָה אֲנִי מֵקִיץ וְעִם בֹּקֶר אֲנִי נִרְדָּם,

וְשׁוֹכֵח מִנַּיִן בָּאתִי וּבִפְנֵי מִי אֲנִי צָרִיךְ לָתֵת דִּין־וְחֶשְׁבּוֹן,

אַךְ מֵיטִיב לְהָבִין אֶת הַצֹּרֶךְ בְּחַסְדֵי שְׁמֵי־עֶלְיוֹן,

לְעֵת כִּי הוֹלֵךְ אָדָם לְבַדּוֹ לְעֵבֶר הָאֱלֹהִים,

בְּיוֹם־הַדִּין הַשּׁוֹהֶה בְּמַעֲמַקֵּי בֵּית־הַחוֹלִים.