שְׁנוֹתַי גָּבְהוּ, אָבִי

מִסַּךְ שְׁנוֹתֶיךָ;

רְאֵה,

חָלַף הַזְּמַן בּוֹ לְגִילְךָ הִגַּעְתִּי, וְאוּלָם

עוֹד חַי סְבִיבִי הַקַּיִץ וְבִנְחִירַי עוֹד רֵיחַ יָם;

עַכְשָׁו כְּאִישׁ צָעִיר אַתָּה

וּלְצִדִּי פּוֹסֵעַ,

שׁוֹאֵל בַּעֲצָתִי וַאֲנִי מֵשִׁיב לְךָ כְּאָח בּוֹגֵר,

– אַךְ גַּם הַיּוֹם הַזֶּה הוֹלֵךְ וּמִתְאַפְלֵל

וּצְבָא־רוּחוֹת מִתּוֹךְ הָאֲדָמָה בּוֹקֵעַ;

כִּבְדֵי־תְנוּעָה, נוֹשְׂאִים דְּיוֹקַן אָבוֹת־מִקֶּדֶם,

עִתִּים בְּגוֹן הַחֶסֶד הַבָּהִיר, עִתִּים בְּאֹדֶם דִּין,

וּבֵינֵיהֶם – אַתָּה, וּבֵינֵיהֶם – אֲנִי

כְּזַאֲטוּט לְבֶן־שֵׂעָר הַשָּׂם רֹאשׁוֹ עַל שְׁתֵּי בִּרְכֶּיךָ.