— — — — — — — — — — — — — — — — — — — — — —— — — — — —

זכרתי כל השנים, כי אמי שומרת בין חפציה – מחברת אשר כתבתי בה את שירי הילדות הראשונים שלי, בגיל תשע או עשר, בשפה ההונגרית. שירים ראשונים אלה נכתבו במחנה ברגן־בלזן וביניהם כעין “פואמה” המתארת את מעשה הגירוש, ולאחר מכן את השיחרור מידי הגרמנים. כמובן, מזווית־ראייתו של ילד. אמי שמרה על המחברת מכל מישמר, אולם אני חשתי רתיעה גדולה מפניה. קטע מתוך שירי המחברת היא שלחה לאחד העיתונים בהונגריה, זמן קצר אחרי המלחמה ותוך פירוט הנסיבות שבהן נכתבו הטקסטים. ואמנם שיר אחד התפרסם בעיתון תחת הכותרת “הילד מול המוות”, כשהשיר משמש לעורך הספרותי עילה לכתיבת מאמר פוליטי אנטי־פאשיסטי, ברוח הימים ההם (שנת 1946).

העובדה שהשיר ראה־אור, לא שינתה את יחסי למחברת, אשר סימלה עבורי את השואה כולה, ורגש־הדחייה אפילו התעצם בתוכי.

המחברת נגנזה שוב אצל אמי למשך עשרות שנים. לאחר פטירתה (ב־1982) היא עברה, עִם חפצים נוספים, לידיה של אחותי. מקץ זמן לקחתי את המחברת, ומתוף דַחַף פנימי התחלתי לתרגם לעברית קטעים בודדים מתוכה, בתור חומר תיעודי. בין הקטעים שתירגמתי נמצא גם הטקסט שכללתי בספרי “לשון הנהר, לשון הים” (מבחר, 1983). עם זאת, חשתי כי בגלל המשמעות התיעודית אני חייב לתרגם שירי ילדות אלה בשלֵמוּתם, על־אף הקשיים הכרוכים בכך.

ברור, כי אינני רואה בשירים אלה, מתקופת הילדות במחנות – מעשה־אמנות, אלא חומר בעל ערך דוקומנטארי, בדומה לטקסטים של ילדים, שנכתבו על רקע דומה.