כְּשֶׁהָיִיתִי בַּת חָמֵשׁ הוֹצִיאוּ אוֹתִי מֵהַבַּיִת

לָשֶׁבֶת בַּחוּץ בְּחֵלֶק מִן הַלַּיְלָה

יָשַׁבְתִּי עַל שְׁתֵּי הַמַּדְרֵגוֹת הַתַּחְתּוֹנוֹת שֶׁל הַמִּרְפֶּסֶת

תַּנִּים בָּכוּ וַאֲנִי הִסְתַּכַּלְתִּי אֶל הַשָּׁמַיִם וְאִמַצְתִּי אֶת כּוֹכְבֵי

הַלַּיְלָה, שֶׁיָּנְחוּ אוֹתִי וְהַיָּרֵחַ שֶׁיָּאִיר אֶת הַדֶּרֶךְ

הָיִיתִי מֻפְקָעַת מִן הָעוֹלָם

פֹּה וְגַם לֹא פֹּה

כְּמוֹ עֲפִיפוֹן

כָּכָה הִתְרַגַּלְתִּי כְּדֵי לְהַמְשִׁיךְ לִהְיוֹת

בְּקִרְבַת בְּנֵי אָדָם