רובינסוניות    🔗

פתחתי בשאלה “מה נאכל?” וציינתי בקיצור את מצב הדברים במשק החקלאי. דברתי על-דבר צמצום עצמי, ורציתי שבמסיבת העובדים החקלאים שלנו לא תשמענה דרישות מאחרים. אם אנחנו נעמוד על היסוד של הסתפקות בזה שנוכל להוציא מן האדמה, לא יפחיד אותנו גם אם יכנסו רבבות אנשים בבת אחת לארץ – כולם יסתדרו. אולם מה שמפחיד אותנו הוא זה, שאם יכנסו רק מאה ואלה יהיו רק דורשים ודורשים מאחרים. כל זמן שידובר אצלנו על תנאי-משכורת, לא נזוז מן המקום. אנחנו צריכים לקחת יסוד לעבודתנו לא רק חלוציות, כי אם גם רובינסוניות, באשר עם ישראל הוא בבחינת רובינסון, אלא שלרובינסון היה לכל הפחות אי, ועם ישראל הוא רובינסון בלי אי.

את התקציבים אנו נקבל למען הסידורים המינימליים בשביל משק נושא את עצמו. אנחנו נדרוש ונוציא מן האדמה את כל מה שהיא יכולה לתת, ונשתדל שהמשק יכלכל אותנו.

הערות    🔗

דברי הבקורת שנפלטו מפי החברים החדשים ביחס לאכרים, אינם קולעים למטרה. אין לנו כאן עסק עם חוטאים, אלא עם חטאים, עם שיטת ישוב פסולה. ואשר לדברי הח' בוסל, שאפשר כי נצטרך לבטל את הקבוצות הקיימות כדי ללכת לעבוד עם העולים החדשים – אני חושב כי אסור לנו לנגוע בקבוצות הישוב הקיימות. וגם אַל לנו להכניס חדשים לתוכן. ניתן להן לקבוצות את האפשרות להמשיך את הנסיון שלהן בלי מפריע. בשביל החדשים נסדר קבוצות אחרות, קבוצות-הכשרה, אשר בהן ילמדו את העבודה ויתחנכו גם האנשים, כדי שהם בעצמם יוכלו להיות מחנכים לאחרים בשנה השניה.

(במועצה החקלאית של “הפועל הצעיר” בכנרת, תרע"ט)