י“ד בטבת תשי”ג – 1 בינואר 1953
חברים יקרים.
נסיבות שאין לי שליטה עליהן מנעו ממני, לצערי הרב, להשתתף בוועידה הסוציאליסטית של עמי אסיה ברנגון.
ועידה זו עלולה וחייבת להיות תחנת־מיפנה במאבק ההיסטורי הגדול לשחרור האדם, לעקירת הניצול החברתי, ולביטול האפליה הגזעית והלאומית.
אסיה היא היבשה הגדולה ביותר בעולם, לא רק בשטחה אלא גם במספר אוכלוסיה. יבשת זו היתה לפני אלפי שנה מולדת התרבות האנושית. ביבשת זו נולדו ראשונה המדעים והאומנויות שהונחו ביסוד התרבות של ימינו. כל הדתות של עמי אסיה, אירופה, אמריקה, אבסטרליה ורוב עמי אפריקה – מוצאן מאסיה: מישראל, מהודו ומערב. הרבה דורות ויובלות חונכו על תורתם של מחוקקים, נביאים וחכמים שנולדו באסיה המערבית והמזרחית; משה העברי, קונג־צה הסיני, בודדהא ההודי, זרטוסטרא הפרסי, ישו היהודי, מוחמד הערבי נערצים עד היום בקרב מאות מיליונים תושבי כדור הארץ.
מימי אלכסנדר מוקדון, שכבש לפני אלפים ושלוש מאות שנה קיסרות פרס והודו – שלטה אירופה על חלקים גדולים של אסיה. המאורע הגדול של דורנו הוא השתחררות עמי אסיה הגדולים ועלייתם המחודשת כעמים עצמאיים על בימת ההיסטוריה העולמית. ביניהם נמצא גם עמנו, עם ישראל.
עם ישראל לא היה מעולם עם גדול בכמותו, ובימינו נשמד שליש היהודים בעולם בידי הנאצים שרצחו באכזריות שיטתית, שאין דומה לה בתולדות העמים, ששה מיליון של יהודי אירופה, אנשים ונשים, זקנים וטף.
עמנו זה שוכן זה ארבעת אלפים שנה בקצה המערבי של אסיה, בארץ־הצומת המחברת יבשת אסיה עם אירופה ואפריקה. פעמיים נעקר עם ישראל מעל אדמתו על־ידי כובשים זרים, ־ וחזר בעקשנות לארצו הקדומה, ולפני כחמש שנים חידשנו עצמאותנו הממלכתית, כמעט באותו זמן שהודו, פאקיסטן, בורמה וציילון נעשו אף הן עצמאיות.
עם ישראל שומר על הערכים המוסריים האנושיים שהנחילו לו נביאיו מלפני אלפי־שנים, הערכים אשר הונצחו בספר־העולמים הקדוש לא רק ליהודים אלא גם לנוצרים ולמוסלמים. בספר זה צוּוינו על “ואהבת לרעך כמוך” – כעל הצו העליון שחייב בו אדם. צוּוינו על שוויון אנושי, על חוקה אחת לגר ולאזרח; צוּוינו על צדק החברתי, וצוּוינו על השלום. עוד לפני כשלושת אלפים שנה חזו נביאינו שלום נצחי בין העמים, שגוי אל גוי לא ישא חרב ולא ילמדו עוד מלחמה.
תנועת הפועלים בארצנו כבר עומדת זה קרוב לחמישים שנה בראש התחדשות עמנו במולדתו העתיקה, והיא הטביעה חותמה על מבנה החיים הכלכליים, החברתיים והתרבותיים במולדתנו, ומאז חידוש עצמאותנו לפני כחמש שנים – עומדים הפועלים בראש המדינה.
התנועה הסוציאליסטית בישראל שוקדת על ארבעה יסודות: חירות, שלום, שותפות ושוויון. הישובים החקלאיים שלנו בנויים ברובם הגדול על אדמה שהיא נחלת העם כולו, ועל עבודה עצמית שאין בה ניצול. הקואופרציה העובדת בכפר ובעיר, בחקלאות, בתחבורה, בחרושת ובבנין היא הגורם הכלכלי הגדול ביותר בארץ.
מטרתנו לבנות חברה שאין בה קיפוח העובד, אפליה גזעית ומינית, דיכוי חירות האדם; אנו רוצים להקים חברה עובדת של בני־חורין ושווי־זכויות הממזגים בתוכם עבודה פיסית ורוחנית, הנהלה עצמית ובחירה דמוקראטית.
זוהי לא רק מטרה לעתיד – אלא תכנית מעשית שעליה אנו בונים זה ארבעים שנה.
לתנועה הסוציאליסטית ביבשת הגדולה של אסיה, יש, כפי שאנו מאמינים, יעוד גדול, ואולי מכריע, במאבק ההיסטורי של האנושות. היא נועדה לעמוד גם נגד הנסיונות לסלף את הסוציאליסם בארצות של משטר טוטיאליטרי השולל חירות האדם, חירות המחשבה והמצפון, בחירה חפשית של שלטון ועושה פלסתר את המאבק לשחרור עמים על־ידי אימפריליסם מוסווה שאין בו למעשה לא הגדרה עצמית של העמים ולא חירות אמת של הפועל והאיכר, וכן גם להילחם נגד המשטר הבנוי של ניגודי מעמדות, שלטון בעלי אחוזות והון, קיפוח העובד והאשה, ודיכוי לאומי.
אנחנו, הסוציאליסטים של עמי אסיה, שסבלנו זמן רב משלטון זר, ושאין לנו כל שאיפות אימריאליסטיות, יעודים על־ידי ההיסטוריה להילחם על חירות האדם, על שוויון חברתי, על שלום בינלאומי ועל שותפות כל העמים בהתקנת עולם בנוי על עבודה יוצרת וחפשית השואפת רק להשתלטות על כוחות הטבע ודוחה כל השתלטות של אדם באדם ועם בעם.
מקרב לב אני מברך את ועדתכם שתצליח במשימתה הנאצלה, תקרב המוני הפועלים והאיכרים של עמי אסיה במפעל־גאולה משותף ותתן באמונה יד לכל עמלי העולם בשאיפתם לחירות, לשוויון ולשלום.