הַדָּנוּבָּה הַכְּחֻלָּה יְרֻקָּה בְּבּוּדָפֶּשְׂט

מַרְחִיבָה לִי אֶת הַדֶּרֶךְ עַל גֶּשֶׁר הַחֵרוּת

הַוִּיבְּרַצְיוֹת עַל רַגְלַיִם מְסֻנְדָּלוֹת

תְּלוּיוֹת עַל וָוֵי יַלְדוּת מְזַעְזְעוֹת אֶת מֹחִי

יַלְדוּתִי הַמִּתְעַרְבֶּלֶת

אַהֲבָתִי הָאַחֲרוֹנָה

בַּכֹּבֶד שֶׁל תֵּל־אָבִיב

אֵין סִימָן מִצִּדִּי הָאַחֵר

הַעְפָּלָה לְפֶסֶל הַחֵרוּת בְּחִיתוּת דּוֹרֶשֶׁת

שַׁיִט מֶנְטָלִי לָבָן וְאִטִּי

מִפֶּשְׂט לְבּוּדָה

(הָאִי) מַרְגָרֵט מַבִּיטָה בִּי בְּעֵינָהּ שֶׁל בַּת יִפְתָּח

טוֹבַעַת בְּ־מַבָּט כָּחֹל וְלַיְלָה שֶׁמִּתְעַקֵּל

בְּנִיחוֹחַ אַלְכּוֹהוֹל שֶׁל

מְשׁוֹרֵר שֶׁמַּכֶּה בִּי וְחוֹנֵק אוֹתִי בְּגִ’ינֶס מְשֻׁפְשָׁף

זוֹרֵק אוֹתִי לְתוֹךְ מוֹנִית הַיּוֹם

יוֹם חָפְשִׁי

יָצָאתִי לַהֲפוּגָה כְּמוֹ כֶּלֶב שֶׁמָּצָא שְׁלוֹמִי בְּמִדְרוֹן

שֶׁל הַר יָרֹק

לְאֹרֶךְ הַנָּהָר הַמִּתְעַקֵּל

הַר

לֹא מְוַתֵּר לִי לַמְרוֹת עֲקֵבַי

הָהָר קוֹרֵא לִי

בּוֹאִי

קְחִי אוֹתִי

הַקִּיפִי אֶת

הָעוֹלָם שֶׁנִּפְרָס מִגָּבְהִי

עֶשְׂרִים וּשְׁלשׁה מְחוֹזוֹת

מְנִיפָה לֵילִית מְכֻשֶׁפֶת

“אִיגֶן!”

אֲנִי עוֹנָה

“אִיגֶן!”

וְנִפְרֶדֶת מֵהַגּוּף שֶׁמּוֹשֵׁךְ

אוֹתִי אֶל גּוּף שֶׁנִּשְׁאָר שָׁם.

הַלַּיְלָה מֻפְנָם וְתַלְתַּלִּים כֵּהִים וְאַלְכּוֹהוֹל מָהוּל שֶׁל פָּאבּ שֶׁמַּכֶּה

אוֹתִי

מַכֶּה אוֹתִי וְחוֹנֵק אוֹתִי בְּבַד הַגִּ’ינְס הַמְשֻׁפְשָׁף

וְזוֹרֵק אוֹתִי לַמּוֹנִית שֶׁל הַסּוֹפֵר הַצָּעִיר לְמֶחֱצָה

הַיּוֹם יוֹם חָפְשִׁי

הַיּוֹם יוֹם חָפְשִׁי

הַיּוֹם יוֹם חָפְשִׁי

(הֲפוּגָה)

הַכֶּלֶב תָּפַס אֲבַדּוֹן בְּמִדְרוֹן הָהָר וְאִמֵּץ אֶת שְׁלוֹמִי

תְּאַמְּצִי אֶת עַצְמֵךְ לָרוּחַ

וַהֲיִי טְהוֹרָה עִם עַצְמֵךְ

1.10.06