אֶרְאֶנָּה עוֹמְדָה עַל־פִּי בּוֹר, הִיא עוֹמְדָה וּכְסוּתָהּ עַל מָתְנֶיהָ,

נָאוָה כַּחַמָּה הַבָּרָה, כַּחַמָּה בְּסַנְוֵר אֲבָרֶיהָ.

עוֹמְדָה בְּלִי הָסֵר לְבוּשָׁהּ. וְהִנֵּה הוּא נִגַּשׁ, הָרוֹצֵחַ.

בְּכֹחַ בִּלְתִּי־אֱנוֹשִׁי זִיק אֱנוֹשׁ בּוֹ תֹאמַר לְלַקֵּחַ.

וּלְטֹהַר הַתֹּם שֶׁל גּוּפָהּ יוֹד פְּסִיעוֹת הוּא נִלְאָה מֵהַגִּיעַ.

פָּרֹכֶת מָסָךְ בֵּינוֹתָם אָז יָרְדָה כְּעָנָן בְּמַפְגִּיעַ.

עוֹמְדָה עַל־פִּי בּוֹר, וְשֵׁנִי בָּרוֹצְחִים לִקְרָאתָהּ מִשְׁתַּלֵּחַ.

קוֹל קֶלֶס וּצְחוֹק וּפְקֻדּוֹת – כִּצְלִיפוֹת מְלַוִּים הָרוֹצֵחַ.

וּלְפֶתַע – דְּמָמָה. הוּא נִגַּשׁ עַד מְקוֹם הָרִאשׁוֹן מִן הַשְּׁנַיִם.

הִרְתִּיעַ מִשָּׁם וְחָזַר. וּמִנֶּגֶד, בְּאֵלֶם־עֵינַיִם,

רֹאשׁוֹ הִיא זוֹקְפָה הַשִּׁכּוֹר, כִּי יָחוּשׁ יֵשׁוּתָהּ וְיָפִיחַ

בְּסֵתֶר לִבְטֵי עֶשְׁתּוֹנָיו בְּכֹחוֹ הֶעָרֵל, הַמַּקְשִׁיחַ.

גַּם הוּא, כָּרִאשׁוֹן, לֹא יָכוֹל אָז אֶת יוֹד הַפְּסִיעוֹת לְהַגִּיעַ.

גַּם הוּא תֹּם גּוּפָה הַבְּתוּלִי הֱנִיאוֹ מִלִּקְרֹב בְּמַפְגִּיעַ.

גָּעָה בַּחֲלַל הָאֲוִיר קוֹל מִצְרַח שִׁכּוֹרִים שִׁבְעָתַיִם,

טִמְּאוּ זֵדוֹנִים שִׂפְתֵיהֶם בְּגִדּוּף וַחֲרוֹן־הָאַפַּיִם…

עוֹמְדִים לֹא הַרְחֵק שְׁנֵי כְּלָבִים, שֶׁהֻכּוּ לְאָחוֹר מִלִּפְשׁוֹעַ,

וּבְנֵס שֶׁל עִכּוּב־עֲקֵדָה הִיא עוֹמְדָה עֵירֻמָּה וּבְלִי־נוֹעַ.