"אדם שזכה לבן בעולם

צריך הוא להמשיך עפר על עיניו כשנקבר,

וזה כבודו, להראות שהעולם נסתם ממנו,

והוא יורש את העולם במקומו".

(משנת הזוהר, ח“א רכו ע”א)

בַּבֹּקֶר, רָאִיתִי רֹאשְׁךָ בַּמַּרְאָה, אָבִי,

כְּשֶׁהַמָּוֶת הִבְהֵב בְּיָדִי בְּהֶקֵּף שֶׁל תַּעַר.

כָּךְ עָמַדְנוּ פָּנִים עַל פָּנִים. עָלוּ

בְּכוֹרֵי לֹבֶן בִּשְׂעָרֵךְ, הָיִיתָ בְּגִילִי וְאָמַרְתִּי:

אֵת עֵינֶיךָ אִירַשׁ! – אוּלָם בְּבֹהַק הַשַּׁחֲרִית

חַשְׁתִּי קְרִיאַת הַפַּחַד שֶׁל הַוְּרִיד הָאָץ אֶל הַלֵּב וְלֹא יָדַעְתִּי

אִם חָפֵץ אֲנִי – הֵן הִתַּזְתָּ זִכְרוֹנוֹתֶיךָ הַיָּפִים לְתוֹךְ הָאֲדָמָה

וּבְמֹחִי נוֹתַר רַק זֵכֶר אָב בְּהָיֹה הָיָה כְּדַף קִינָה תָלוּשׁ – –

אַךְ לְתוֹךְ גּוּפִי הַמּוּסָב אֶל הֲוָיָתְךָ דָהֲרוּ בָּתִּים בָּהֶם הֵלַנְתָּ

פַּחְדְּךָ בַּלֵּילוֹת, תָּמִיד בִּמְנוּסָה כְּאִילָנוֹת בְּחַלּוֹן בֵּיתְךָ הַנּוֹסֵעַ.

וּבַהֲנִיעִי יָד עַל פָּנֶיךָ, כְּחוֹתֵךְ

בֵּין גּוֹרָל לְגוֹרָל, וְהַוְּרִיד

נוֹשֵׁם סַהֲרוּרִית וּמְקַלֵּחַ הַדָּם, עַל פִּי הַפֶּצַע אָנוּס

כִּבְ-ח' יְמֵי הַבְּרִית, וְיָדַעְתִּי: בִּי, מֵעָלֵי וּמִנֶּגֶד

אַתָּה, וְאֵין טַעַם לָנוּס.

1964