מִיּוֹם לְיוֹם אֲנִי נֶחֱרָת בָּךְ יוֹתֵר,

אַךְ אִם אֶעֱזֹב הַיּוֹם, וְאַתְּ מִמִּשְׂחָקֵךְ תָּקוּמִי,

בְּלִי לְהָבִין מַדּוּעַ נֶאֶלְמָה

קְרִיאַת הַקּוּקִיָּה הַשְּׁבוּיָּה בְּתֵבַת הַזְּמַן –

לֹא תִזְכְּרִי אֶלָּא צַעֲצוּעַ שָׁבוּר

בַּחֲדַר יַלְדוּתֵךְ.

לָכֵן הַבִּיטִי בִּי אֲרֻכּוֹת;

כָּךְ אָבוֹא וְאֶגְדַּל בְּגוּפֵךְ הַנִּפְתָּח

עִם פְּרָחִים שֶׁעוֹדָם בְּגָבְהֵךְ.

1964