כַּמָּה שָׁנִים

נוֹשֵׂא כָּל זֶרַע עֵץ

אֶת כְּתַב-הַהַבְטָחָה

בְּאֶרֶץ זוֹ

לִזְנֹק יָרֹק-יָרֹק מִן הַחוֹלוֹת,

לִפְרֹשׂ חֻפַּת-שָׁלוֹם וְלוּ כְּמִדַּת גּוּפוֹ שֶׁל אִישׁ יָחִיד,

לְמַעַן יוּכַל לְהִתְעוֹרֵר עִם בֹּקֶר בְּבִטְחָה

וְלֹא יָחוּשׁ רָצוֹן לוֹמַר לִבְנוֹ, עוֹדוֹ קָטָן:

“גְּדַל, גְּדַל לְאַט!”

בְּזוֹ הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת

לִשְׁחוֹר קְרִישֵׁי-הַדָּם

נוֹשְׁרִים-נוֹשְׁרִים מִבֵּין דַּפֵּי הָעִתּוֹנִים

עַל שַׁרְווּלַי חֻלְצוֹת וּמִכְנְסֵי הָעֲבוֹדָה

וְנִתָּזִים אֶל קְעָרוֹת קָרוֹת שֶׁל צָהֳרֵי הַבַּיִת.

וְכֹה מַכְאִיב לָדַעַת:

יֵשׁ עַמִּים

הַזַּכָּאִים לִסְעֹד לִבָּם עִם עֶרֶב

עַל שֻׁלְחֲנוֹת הָרֹגַע הַגְּבוֹהִים

מִבְּלִי לַחְרֹד לְקוֹל צוֹפָר

וְכִי פֶּתַע

יָקִיץ אָדָם

תֵּשַׁע אַמּוֹת עָמֹק – בְּתוֹךְ מִקְלַט בֵּיתוֹ.

אַךְ

מָה אָנוּ כִּי נָבוֹא

אֶל מְנוּחָה

שֶׁל חַג יוֹנִים בְּלַבְנוּנִית תִּשְׁרֵי

עֵת בְּדָמֵינוּ דּוֹהֲרִים בְּלִי-הֶרֶף

גֵּנִים עֲשֵׁנִים.