כָּל יוֹם הָרַדְיוֹ, כָּל יוֹם הָעִתּוֹנִים

וּכְאֵב הַמֻּסְתָּר מֵאֲחוֹרֵי בְּגָדֶיךָ;

כָּלוּא בַּחֲדָשׁוֹת כְּמוֹ בִּכְתֹנֶת-כְּפִיָּה

מִתּוֹךְ בֵּיתְךָ אַתָּה צוֹפֶה לַגֶּשֶׁם,

וְקַר, אִילָנוֹת חֲשׂוּפֵי-עֲצַבִּים

בְּדַאֲגַת-תָּמִיד לְשֵׁמַע צְפִירוֹת-פֶּתַע

שֶׁל אַמְבּוּלַנְס אוֹ אַזְעָקָה אֲוִירִית,

כָּאן חַיִּים בְּנֵי-אָדָם כְּמוֹ בְּמִיגְרֶנָה

שֶׁל גּוֹרָל, בֵּין רַדְיוֹ וּבֵין עִתּוֹנִים

לְמַגַּע חֲדָשׁוֹת הַמְדַבֵּק כְּעֵין חֹלִי,

עֵת כֶּלֶא הַשִּׂיחוֹת פָּתוּחַ מִכָּל צַד:

“יִהְיֶה טוֹב?”

“מָה אָמַרְתָּ?”

חֹרֶף.