כָּל יוֹם הָרַדְיוֹ, כָּל יוֹם הָעִתּוֹנִים
וּכְאֵב הַמֻּסְתָּר מֵאֲחוֹרֵי בְּגָדֶיךָ;
כָּלוּא בַּחֲדָשׁוֹת כְּמוֹ בִּכְתֹנֶת-כְּפִיָּה
מִתּוֹךְ בֵּיתְךָ אַתָּה צוֹפֶה לַגֶּשֶׁם,
וְקַר, אִילָנוֹת חֲשׂוּפֵי-עֲצַבִּים
בְּדַאֲגַת-תָּמִיד לְשֵׁמַע צְפִירוֹת-פֶּתַע
שֶׁל אַמְבּוּלַנְס אוֹ אַזְעָקָה אֲוִירִית,
כָּאן חַיִּים בְּנֵי-אָדָם כְּמוֹ בְּמִיגְרֶנָה
שֶׁל גּוֹרָל, בֵּין רַדְיוֹ וּבֵין עִתּוֹנִים
לְמַגַּע חֲדָשׁוֹת הַמְדַבֵּק כְּעֵין חֹלִי,
עֵת כֶּלֶא הַשִּׂיחוֹת פָּתוּחַ מִכָּל צַד:
“יִהְיֶה טוֹב?”
“מָה אָמַרְתָּ?”
חֹרֶף.