א.

בְּעִיר גְּדוֹלָה שֶׁבְּגֶרְמַנְיָּה הַמְּדִינָה חַי לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת רַצְעָן אֶחָד הוּא וְאִשְׁתּוֹ, וַיִּהְיוּ שְׁנֵיהֶם תְּמִימִים וִישָׁרִים וְסָרִים מֵרָע. בַּיּוֹם הָיָה הָאִישׁ יוֹשֵׁב בְּקֶרֶן הָרְחוֹב וְטוֹלֵא מִנְעָלִים וְסַנְדָּלִים יְשָׁנִים, וְיֵשׁ שֶׁהָיָה עוֹשֶׂה גַּם חֲדָשִׁים, כְּשֶׁהָיָה אֶחָד מַזְמִינָם אֶצְלוֹ, אֶלָּא שֶׁאָז הָיָה הָאִישׁ צָרִיךְ לִקְנוֹת אֶת הָעוֹר הַדָּרוּשׁ לִמְלַאכְתּוֹ, כִּי עָנִי הָיָה הָרַצְעָן וְעוֹר מִן הַמּוּכָן לֹא הָיָה לוֹ. הָאִשָּׁה הָיְתָה מוֹכֶרֶת פֵּרוֹת וִירָקוֹת, שֶׁהָיְתָה נוֹטַעַת בְּגִנָּה קְטַנָּה אֲשֶׁר לִפְנֵי שַׁעַר הַבָּיִת, וְהַרְבֵּה קוֹפְצִים הָיָה לָהּ עַל סְחוֹרָתָהּ, כִּי הִיא הָיְתָה נוֹהֶגֶת נִקָּיוֹן גָּדוֹל בְעַצְמָהּ וּבִלְבוּשָׁהּ, גַם הָיְתָה יוֹדַעַת לְסַדֵּר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ לִפְנֵי הַקּוֹנִים בְּאוֹפֶן מַרְהִיב עָיִן.

בֵּן אֶחָד הָיָה לָהֶם יְפֵה עֵינַיִם וְטוֹב תֹּאֵר וּלְפִי גִילוֹ שֶׁל שְׁמוֹנֶה שָׁנִים גַּם גְּבַהּ קוֹמָה. וַיְהִי הַנַּעַר יוֹשֵׁב אֵצֶל אִמּוֹ בְשׁוּק-הַיָּרָק וְנוֹשֵׂא חֵלֶק מֵהַפֵּרוֹת וְהַיְרָקוֹת שֶׁהָיוּ הַנָּשִׁים וְהַטַּבָּחִים קוֹנִים אֵצֶל אִשְׁתּוֹ שֶׁל הָרַצְעָן, אַחֲרֵיהֶם אֶל בֵּיתָם, וְעַל הָרוֹב הָיָה שָׁב מֵהֲלִיכָה כָזֹאת אַל אִמּוֹ וּבְיָדוֹ פֶרַח אוֹ אֲגוֹרָה אוֹ חֲתִיכַת גְּלוּסְקָה; כִּי אֲדוֹנֵי הַטַּבָּחִים הָאֵלּוּ הָיוּ מִתְיַחֲסִים אֶל הַנַּעַר בְּחִבָּה יְתֵרָה וְהָיוּ נוֹתְנִים לוֹ בְּכָל פַּעַם אֵיזֶה דָבָר בְּמַתָּנָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וְאֵשֶׁת הָרַצְעָן יָשְׁבָה כְדַרְכָּהּ בַּשּׁוּק אֵצֶל סַלֶּיהָ, שֶׁהָיוּ מְלֵאִים כְּרוּב וּשְׁאָר יְרָקוֹת, אוֹרוֹת וְזֶרְעוֹנִים וּמִלְבַד זֹאת הָיוּ לָהּ בְכַלְכָּלָה אַחַת גַּם אֲגָסִים, תַּפּוּחִים וַאֲפַרְסְקִים בַּכּוּרִים. יַעֲקֹב הַקָּטָן – זֶה הָיָה שֵׁם הַנַּעַר – יָשֵׁב בְּצִדָּהּ וְהִכְרִיז בְּקוֹל גָּדוֹל אֶת הַסְּחוֹרוֹת הַשּׁוֹנוֹת בִּשְׁמוֹתָן לְמִינֵיהֶן: “סוּרוּ נָא אֵלֵינוּ, אֲדוֹנִים, וְרָאוּ מַה נָּאֶה הַכְּרוּב הַזֶּה, מַה נּוֹדֵף רֵיחָם שֶׁל הַזֶרְעוֹנִים הַלָּלוּ, וְאַתֵּנָה הַנָּשִׁים, בֹּאנָה וּרְאֶינָה בָאֲגָסִים, בַּתַּפּוּחִים וּבָאֲפַרְסְקִים הַבַּכּוּרִים, הָרוֹצֶה לִקְנוֹת, יָבוֹא וְיִקְנֶה, אִמִּי מוֹכֶרֶת בְּזוֹל”. עוֹד הַנַּעַר עוֹמֵד וּמַכְרִיז, וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת עוֹבֶרֶת בַּשּׁוּק וּמִתְקָרֶבֶת אֲלֵיהֶם. הִיא הָיְתָה לְבוּשָׁה קְרָעִים וּמַרְאֵה אִשָּׁה עֲנִיָּה הָיָה לָהּ. פָּנֶיהָ הָיוּ צוֹמְקוֹת וּמְחֻדָּדוֹת וּמְלֵאוֹת קְמָטִים מֵרוֹב זִקְנָה, עֵינֶיהָ אֲדֻמּוֹת וְחָטְמָה חַד וְעָקוּם וְיוֹרֵד לָהּ עַל פִּי סַנְטֵרָהּ; הִיא הִתְהַלְּכָה עַל מִשְׁעַנְתָּהּ הַאֲרֻכָּה, אֲבָל אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לִקְצֹב בְדִיּוּק אֶת אוֹפֶן הִלּוּכָה, כִּי הִיא הָיְתָה צוֹלַעַת עַל יְרֵכָהּ, מִתְנוֹעַעַת הֵנָּה וָהֵנָּה וּמְטַלְטֶלֶת בְּקוֹשִׁי אֶת גְּוִיָּתָהּ, דּוֹמֶה הָיָה כְאִלּוּ הָיוּ לָהּ אוֹפַנִּים בְרַגְלֶיהָ, מְחַשֶּׁבֶת לְהִתְמוֹטֵט בְּכָל רֶגַע וְרֶגַע וּמִסְתַּכֶּנֶת בְּעַצְמָהּ לִפּוֹל אַרְצָה וּלְהִפָּצֵעַ בְּחָטְמָהּ הֶחָד.

אֵשֶׁת הָרַצְעָן הִסְתַּכְּלָה בַּזְּקֵנָה בְמַבָּט חוֹדֵר. הֵן זֶה לָהּ שֵׁשׁ עֶשְׂרֵה שָׁנָה, שֶׁהִיא יוֹשֶׁבֶת בַּשּׁוּק דְּבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ וְאַף פַּעַם אַחַת לֹא רָאֲתָה אֶת הָאִשָּׁה הַמְּשֻׁנָּה הַזֹּאת, אוּלָם הִיא נִבְהֲלָה לַמְרוֹת רְצוֹנָהּ, בִּרְאוֹתָהּ אֶת הַזְּקֵנָה הוֹלֶכֶת וּקְרֵבָה אֵלֶיהָ מַעְדַּנּוֹת וּמִתְיַצֶּבֶת לִפְנֵי סַלֶיהָ.

“הַאַתְּ הִיא חַנָּה מוֹכֶרֶת יְרָקוֹת?” שָׁאֲלָה הַזְּקֵנָה בְקוֹל מִתְאַנֵחַ וּבִלְתִּי נָעִים, בַּהֲנִיעָהּ אֶת רֹאשָׁהּ אָנֶה וָאָנָה בְּלִי הֶפְסֵק.

“כֵּן, אֲנִי חַנָּה”. עָנְתָה אֵשֶׁת הָרַצְעָן, “מַה חֶפְצֵךְ?” “הָבָה נִרְאֶה, הָבָה נִרְאֶה! יְרָקוֹת אֲנִי צְרִיכָה, יְרָקוֹת, וַחֲפֵצָה אֲנִי לָדַעַת, אִם יֵשׁ לָךְ בַטֶנֶא מֵהַמִּינִים הַדְּרוּשִׁים לִי”, עָנְתָה הַזְּקֵנָה וְתוֹךְ כְּדֵי דִבּוּרָהּ גָּחֲנָה עַל גַּבֵּי הַסַּלִים וַתָּשֶׂם אֶת יָדֶיהָ הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְּכֹעָרוֹת בְסַל-הַיָּרָק וַתֹּאחַז בְּאֶצְבְּעוֹת-הַשְּׂמָמִית אֲשֶׁר לָהּ בְּכָל יֶרֶק וְיֶרֶק וַתּוֹצֵא אוֹתָם אַחֵד-אֶחָד מִן הַסַּל וַתַּגִּישֵׁם אֶל חָטְמָהּ הָאָרֹךְ וַתָּרַח בָּהֶם מִכָּל צַד. וְיֵּרַע הַדָבָר מְאֹד בְּעֵינֵי אֵשֶׁת הָרַצְעָן וַיִּתְכַּוֵּץ לִבָּהּ, בִּרְאוֹתהּ אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה הָאִשָּׁה לִירָקוֹתֶיהָ, אוּלָם לֹא עָרְבָה אֶת לִבָּהּ, לְהָטִיחַ דְבָרִים כְּלַפֵּי הַזְּקֵנָה, שֶׁהֲרֵי הָרְשׁוּת נְתוּנָה לְכָל קוֹנֶה לִבְחֹן אֶת טוּב הַסְחוֹרָה וּמִלְבַד זֹאת הִטִּילָה עָלֶיהָ הָאִשָּׁה אֵימָה מְיוּחֶדֶת. כְּשֶׁגָּמְרָה הָאִשָּׁה לִבְדֹּק אֶת הַסַּל מִקָּצֶה וְעַד קָצֵהוּ רָטְנָה: “סְחוֹרָה רָעָה, כְּרוּב בִּישׁ. מְאוּמָה לֹא מָצָאתִי מֵהַדְּבָרִים הַדְּרוּשִׁים לִי. לִפְנֵי חֲמִשִּׁים שָׁנָה הָיָה הַכֹּל יוֹתֵר טוֹב. סְחוֹרָה רָעָה, סְחוֹרָה רָעָה!”

וְיַעֲקֹב הַקָּטָן שָׁמַע אֶת דְּבָרַי הָאִשָּׁה וַיִחַר אַפּוֹ וַיִּקְרָא בְּאֹמֶץ לֵב: אִשָּׁה לֹא תֵּדַע בֹּשֶׁת אַתְּ. מִתְּחִלָּה אַתְּ מַכְנִיסָה אֶת אֶצְבְּעוֹתַיִךְ הַשְּׁחֻמּוֹת וְהַמְסֹאָבוֹת בְּסַל הַיְרָקוֹת הַיָּפִים וּתְמַעֲכִי אוֹתָם, אַחַר כַּךְ תַּגִּישִׁי אוֹתָם אֶל אַפֵּךְ הָאָרֹךְ, עַד כִּי מִי, שֶׁרָאָה זֹאת, לֹא יֹאבֶה עוֹד לִקְנוֹתָם, וְלִבְסוֹף עוֹד תִּמְצְאִי אוֹן לָךְ לֵאמֹר: רַע, רַע! וּבְכָל זֹאת, הֲרֵי גַם טַבָּחוֹ שֶׁל הַדּוּכָס קוֹנֶה אֶת יְרָקוֹתֵינוּ!"

וַתִּנְעַץ הַזְּקֵנָה אֶת עֵינֶיהָ הַטְּרוּטוֹת בָּעֶלֶם אַמִּיץ הַלֵּב וַתֹּאמֶר בְּקוֹל נִחַר, בְּשָׂחֲקָה בִּשְׂחוֹק מְכֹעָר: יִנוּקָא, יִנוּקָא! יָשַׁר בְּעֵינֶיךָ חָטְמִי הָאָרֹךְ? חַיֶּיךָ, גַּם לָךְ יִצְמַח חֹטֶם כָּזֶה בְּפָנֶיךָ וְיָרֵד לְךָ עַל פִּי סַנְטֵרְךָ". וּבְדַבְּרָהּ קָרְבָה בִסְחִיבָה אֶל הַסַּל הַשֵּׁנִי שֶׁבּוֹ הָיָה צָבוּר כְּרוּב, וַתֹּאחַז בְּיָדָהּ בְּרָאשֵׁי הַלְּפָתִים הַיּוֹתֵר לְבָנִים וְיָפִים וַתִּלְחַץ אוֹתָם בְאֶצְבְּעוֹתֶיהָ עַד כִּי נִתְמַעֲכוּ כִמְעַט, אַחֲרֵי-כֵן חָזְרָה וְהִשְׁלִיכָה אוֹתָם אֶל הַסַּל וַתִּשְׁנֶה: “סְחוֹרָה רָעָה, סְחוֹרָה רָעָה!”

“לָמָּה אַתְּ מְנַעֲנַעַת בְרֹאשֵׁךְ בְּאוֹפֶן כֹּה כָעוּר? הֵן צַוָּארֵךְ דַק כְּקֶלַח שֶׁל כְּרוּב, אִם יִשָּׁבֵר וְנָפַל רֹאשֵׁךְ אֶל הַסַּל וּמִי יִקְנֶה אָז אֶת יְרָקוֹתֵינוּ?” “הַצַּוָּארִים הַדַּקִּים, כְנִרְאֶה, אֵינָם מוֹצְאִים חֵן בְּעֵינֶיךָ”, רָטְנָה הַזְּקֵנָה בִּשְׂחוֹק קַל. צַוָּאר כָּזֶה לֹא יִהְיֶה לְךָ, לְמַעַן אֲשֶׁר לֹא יִנָּשֵׁר מֵהַגְּוִיָּה הַפְּעוּטָה!"

“לָמָּה לָךְ לְפַטְפֵּט דִּבְרֵי רִיק כָּאֵלֶּה עִם הָעֶלֶם?” אָמְרָה לִבְסוֹף אֵשֶׁת הָרַצְעָן, בַּחֲרוֹת אַפָּהּ בָּהּ עַל הַבְּדִיקוֹת וְהַהֲרָחוֹת הָאֲרֻכּוֹת מִצַּד הַזְּקֵנָה. “רְצוֹנֵךְ לִקְנוֹת דְּבַר-מָה, הִזְדָּרְזִי-נָא, הֲרֵי אַתְּ מַבְרִיחָה אֶת הַקּוֹנִים הָאֲחֵרִים”,

“טוֹב הַדָּבָר, יְהִי כִּדְבָרֵךְ”, קָרְאָה הַזְּקֵנָה בְּמַבָּט שֶׁל קֶצֶף, “אֶת שֵׁשֶׁת רָאשֵׁי הַלְּפָתִים הַלָּלוּ אֲנִי קוֹנָה מִמֵּךְ. אוּלָם הֲרֵי אַתְּ רוֹאָה, כִּי נִשְׁעֶנֶת אֲנִי עַל מִשְׁעַנְתִּי וְאֵינִי יְכֹלָה לָשֵׂאת שׁוּם מַשָּׂא; הַרְשִׁי-נָא אֵיפוֹא לִבְנֵךְ לָשֵׂאת אֶת הַסְּחוֹרָה אֶל-בֵּיתִי, וְאֶתֵּן לוֹ שְׂכָרוֹ בְיַד רְחָבָה”.

הַנַּעַר לֹא חָפֵץ לָלֶכֶת אַחֲרֵי הָאִשָּׁה וַיֵּבְךְ מָרָה, כִּי יָרֵא הָיָה מִפְּנֵי הַזְּקֵנָה הַמְּנֻוֶּלֶת, אֲבָל אִמּוֹ צִוְּתָה עָלָיו בְּמַפְגִּיעַ לְמַלֵּא אַחֲרֵי בַּקָּשָׁתָהּ, כִּי חָשְׁבָה לְעָוֹן גָּדוֹל לְהַעֲמִיס מַשָּׂא כָזֶה עַל הָאִשָּׁה רְפַת הַכֹּחַ וְהַנַּעַר עָשָׂה אֶת רְצוֹן אִמּוֹ וּבְעוֹד דִּמְעָתוֹ עַל לֶחְיוֹ שָׂם אֶת רָאשֵׁי הַלְּפָתִים בְּמִטְפַּחַת וַיַּפְשִׁילָהּ לַאֲחוֹרָיו וַיֵּלֶךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְאֹרֶךְ הַשּׁוּק.

ב.

הָאִשָּׁה לֹא מִהֲרָה לָלֶכֶת וּשְׁלשֶׁת רִבְעֵי שָׁעָה עָבְרוּ בְּעֵרֶךְ עַד שֶׁהִגִּיעָה אֶל מָקוֹם רָחוֹק בְעִבּוּרָהּ שֶׁל הָעִיר וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי בַיִת קָטָן נוֹטֶה לִנְפּוֹל. וַיְהִי בְּבוֹאָם, וַתּוֹצֵא הָאִשָּׁה מִצַּלַּחַת בִּגְדָּהּ וָו אָרֹךְ מְכֻסֶּה כֻלּוֹ חֲלוּדָה וַתִּתְקָעֶנּוּ בַחוֹר הַקָּטָן שֶׁבַּדֶּלֶת וַתִּסַּב הַדֶלֶת עַל צִירָה בְּקוֹל הֲמוּלָה גְדוֹלָה. אוּלָם מַה גָּדֵל תִּמְהוֹנוֹ שֶׁל יַעֲקֹב הַקָּטָן בְּהִכָּנְסוֹ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה! חַדְרֵי הַבַּיִת הָיוּ מְקֻשָּׁטִים בְּרָב פְּאֵר וְהָדָר, הַקִּירוֹת וְהַסִּפּוּן הָיוּ כֻלָּם שֵׁשׁ, הָרְהִיטִים-עֲצֵי הָבְנִים, מְחֻשָּׁקִים זָהָב וּמְשֻׁבָּצִים אֲבָנִים מְלֻטָּשׁוֹת וְהָרִצְפָּה הָיְתָה עֲשׂוּיָה זְכוּכִית טְהוֹרָה וְכֹה חֲלָקָה עַד שֶׁהָעֶלֶם שָׁמַט, נָפַל פְּעָמִים אֲחָדוֹת. הַזְּקֵנָה הוֹצִיאָה מִצַּלַּחְתָּהּ חֲלִיל-כֶּסֶף וַתְּחַלֵּל בּוֹ נְעִימָה אַחַת, עַד כִּי קוֹל הֶחָלִיל נִשְׁמַע בְּכָל פִּנּוֹת הַבָּיִת, וּמִיַּד נִכְנְסוּ חֲזִירֵי-יָם אֲחָדִים וַיַּעֲלוּ בַמַּעֲלוֹת אֶל הַחֶדֶר אֲשֶׁר יָשְׁבָה בוֹ הָאִשָּׁה, וְלָעֶלֶם יַעֲקֹב נִדְמֶה כִי הֵם הָלְכוּ בְקוֹמָה זְקוּפָה עַל שְׁתֵּי רַגְלֵיהֶם, שֶׁהָיוּ נְעוּלוֹת קְלִפּוֹת אֱגוֹזִים בִּמְקוֹם נְעָלִים, וְשֶׁהֵם לְבוּשִׁים בִּגְדִי אָדָם וְאַף מִצְּנֹות אֲנָשִׁים, עֲשׂוּיוֹת עַל-פִּי הַמוֹדָה הָאַחֲרוֹנָה, הָיוּ עַל רָאשֵׁיהֶם. אַיֵּה סַנְדָּלַי, רֵיקִים?" קָרְאָה הַזְּקֵנָה וַתַּךְ בַּמַּטֶּה אֲשֶׁר בְּיָדָהּ עַל רָאשֵׁי הַחַיּוֹת עַד אֲשֶׁר קָפְצוּ לְמַעֲלָה בְקוֹל יְבָבָה; “עַד מָתַי אֲחַכֶּה לָהֶם?” וַיְמַהֲרוּ חֲזִירֵי הַיָּם וַיֵּרְדוּ בַמַּעֲלוֹת

אֲשֶׁר עָלוּ וּמִקֵּץ רְגָעִים אֲחָדִים שָׁבוּ וַיָּבִיאוּ זוּג שֶׁל קְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ מְבֻטָּנוֹת עוֹר וַיָּשִׂימוּ אוֹתָן בִּמְהִירוּת גְּדוֹלָה בְרַגְלִי הָאִשָּׁה. בְּאוֹתוֹ רֶגַע פָּסְקָה פִתְאֹם כָּל הַצְּלִיעָה וְהַסְּחִיבָה. הָאִשָּׁה הִשְׁלִיכָה אֶת הַמַּטֶּה הָלְאָה וַתִּצְעַד בְּצַעֲדֵי-אוֹן עַל רִצְפַּת הַזְּכוּכִית, בְּמָשְׁכָהּ אַחֲרֶיהָ אֶת יַעֲקֹב הַקָּטָן. לְסוֹף עָמְדָה בְחֶדֶר אֶחָד שֶׁהָיָה מָלֵא עַל כָּל גְּדוֹתָיו רָהִיטִים שׁוֹנִים, שֶׁעָשׂוּ אוֹתוֹ יוֹתֵר דּוֹמֶה לְמִטְבָּח, אַף כִּי הַשֻּׁלְחָנוֹת הָיוּ עֲשׂוּיִם כֻלָּם עֵץ הָבְנֶה וְהַסַּפּוֹת הַמְכֻסוֹת טַפִּיטָאוֹת יְקָרִים הָיוּ מַתְאִימוֹת יוֹתֵר לַחֲדַר-חֶמְדָּה.

“שֵׁב, בְּנִי”, אָמְרָה לוֹ הַזְּקֵנָה, בְּהַסְבִּירָה לוֹ פָנֶיהָ, וַתּוֹשֶׁב אוֹתוֹ בִּפְאַת סַפָּה אַחַת וַתַּצֵג לְפָנָיו שֻׁלְחָן, שֶׁגָּדַר בַּעֲדוֹ מִצֵּאת, “שְׁבָה-נָא, הֵן מַשָּׂא כָבֵד נָשָׂאתָ; לֹא קַלִּים הֵם רָאשֵׁי הָאֲנָשִׁים, לֹא קַלִּים”. “דְבָרַיִךְ כֹּה נִפְלָאִים, סַבְתָּא!” קְרָא הַנַּעַר.

“אָמְנָם עָיֵף אָנֹכִי, אֲבָל הֵן רַק רָאשִׁי לְפָתִים נָשָׂאתִי, אֲשֶׁר קָנִית מִיַּד אִמִּי, וְלֹא רָאשֵׁי אֲנָשִׁים”. “אֲבָל, טוֹעֶה אַתָּה”, צָחֲקָה הַזְּקֵנָה, וַתָּסַר אֶת הַמִּכְסֶה מֵעַל הַסַּל וַתּוֹצֵא מִמֶּנּוּ רֹאשׁ אָדָם תָּלוּי בְּשַׂעֲרוֹתָיו בֵּין אֶצְבְּעוֹת יָדָהּ. וְיֶחֱרַד הַנַּעַר חֲרָדָה גְּדוֹלָה. הוּא לֹא יָכֹל לְהָבִין בְּאֵיזֶה אוֹפֶן נַעֲשָׂה הַדָּבָר וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “אִם יִוָּדַע הַדָּבָר לְאִישׁ, וְהוּבְאָה אִמִּי בִּפְלִילִים”.

“עָלַי עוֹד לָתֶת-לְךָ דְּבַר-מָה בִּשְׂכַר טִרְחָתְךָ”, רָטְנָה הָאִשָּׁה, “חַכֵּה-נָא רֶגַע, בִרְצוֹנִי לְהַלְעִיטְךָ נָזִיד, שֶׁטַעֲמוֹ יַעֲמֹד בְךָ כָּל יְמֵי חַיֶּיךָ”. כָּכָה דִבְּרָה הָאִשָּׁה וַתִּשְׁרֹק שֵׁנִית. וַיְהִי כַאֲשֶׁר נִשְׁמַע שֵׁנִית קוֹל הֶחָלִיל בַּבָּיִת, וַיָּבוֹאוּ רִאשׁוֹנָה חֲזִירֵי-יָם רַבִּים לְבוּשִׁים בִּגְדֵי אָדָם, סִנּוֹרֵי-מְבַשְּׁלִים בְּמָתְנֵיהֶם וּמִתַּחַת לְאַבְנֵטָם בַּחֲשׁוֹת וְסַכִּינֵי-נִתּוּחַ, אַחֲרֵיהֶם בָּאוּ בִקְפִיצָה סְנָאִיּוֹת לְבוּשׁוֹת סַרְבָּלִים כֻּלָּן, מְהַלְּכוֹת בְּקוֹמָה זְקוּפָה וּבְרָאשֵׁיהֶן מִצְנְפוֹת קְטִיפָה מִצֶּבַע כְּרָתִי. אֵלֶּה הָיוּ, כְנִרְאֶה, עוֹזְרֵי שַׂר-הַטַּבָּחִים, כִּי הֵן טִפְּסוּ בִמְהִירוּת גְּדוֹלָה מְאֹד עַל גַּבֵּי הַכְּתָלִים וַתְּבִיאֶנָה קְעָרוֹת וּמַחֲבוֹת, בֵּיצִים וְחֶמְאָה, קֶמַח, וִירָקוֹת שׁוֹנִים וַתִּשְׁפֹּתְנָה עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח. וְהָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה הִתְהַלְּכָה בֵּין הַטַּבָּחוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, וְהַנַּעַר רָאָה, כִּי מְטַפֶּלֶת הִיא מְאֹד בְּעֵסֶק הַבִּשּׁוּל, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הַתַּבְשִׁיל הָגוּן וְטוֹב לְמַאֲכָל. הָאֵשׁ הִתְלַקְּחָה וְעָלְתָה כְלַהַב לְמַעֲלָה וְהִרְתִּיחָה אֶת הַמַּיִם בַּקְּדֵרָה, רֵיחַ נָעִים מִלֵּא אֶת הַחֶדֶר וּבְרֹאשׁ הָאִסְתַּלְגָּנִית שֶׁל הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם רָצָה הַזְּקֵנָה הֵנָּה וָהֵנָּה בְּלִי הֶרֶף, וּבְכָל פַּעַם שֶׁעָבְרָה לִפְנֵי הִכִּירָה, נָתְנָה עֵינֶיהָ בַּסִּיר הַנָּפוּחַ וַתָּרַח בּוֹ בְחָטְמָהּ הָאָרֹךְ. עוֹד הַזְּקֵנָה עוֹשָׂה כֹה וָכֹה וְהַקְּדֵרָה הַתְּחִילָה מְבַעְבַּעַת וּמַעֲלָה קֶצֶף וְתִמְרַת-אֵד עָבֶה, וְהַקֶּצֶף שָׁטַף עַל גְּדוֹתֶיהָ וְיָרֵד עַל הָאֵשׁ. אָז הֵסִירָה הַזְּקֵנָה אֶת הַקְּדֵרָה מֵעַל הָאֵשׁ וַתְּמַלֵּא מִן הַנָּזִיד סֵפֶל כֶּסֶף וַתַּגִּישׁוֹ לִפְנֵי הַקָּטָן יַעֲקֹב.

“כֵּן, בְּנִי, כֵּן”, אָמְרָה, אֱכָל-נָא אֶת הַנָּזִיד הַזֶּה וְהָיָה לְךָ הַכֹּל, אֲשֶׁר מָצָאתָ בִּי לְטוֹב וְיָפֶה. גַּם טַבָּח מָהִיר תִּהְיֶה, אֲבָל יֶרֶק, לֹא, אֶת הַיֶּרֶק לֹא תִּמְצָא לְעוֹלָם, כִּי עַל-כֵּן נִפְקַד מְקוֹמוֹ בְסַּלָהּ שֶׁל אִמֶּךָ". הַנַּעַר לֹא הֵבִין לְדִבְרֵי הַזְּקֵנָה וְלֹא שָׂם לִבּוֹ לָהֶם, תַּחַת זֹאת נָתַן עֵינָיו בְּתֵאָבוֹן מְיוּחָד בַּמָּרָק, אֲשֶׁר עָרֵב מְאֹד לְחִכּוֹ. אִמּוֹ הָיְתָה עוֹשָׂה לוֹ מֵעֵת לְעֵת מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהַב, אֲבָל הֵם לֹא נָעֲמוּ לוֹ כָל כָּךְ. רֵיחַ בְּשָׂמִים וִירָקוֹת טוֹבִים עָלָה בְאַפּוֹ מִן הַמָּרָק, שֶׁהָיָה גַם מָתֹק גַּם חָמוּץ כְּאֶחָד וְחָרִיף מְאֹד. עוֹדֶנּוּ יוֹשֵׁב וּמְגַמֵּא בְּתֵאָבוֹן גָּדוֹל אֶת הַלְּגִימוֹת הָאַחֲרוֹנוֹת שֶׁל הַנָּזִיד הַטּוֹב, וַחֲזִירֵי-הַיָּם הִדְלִיקוּ לְבוֹנָה עַרְבִית זַכָה, אֲשֶׁר הִתְנַדְּפָה בַחֶדֶר בְּתַבְנִית עֲנָנִים כְּחֻלִּים. הָעֲנָנִים הָאֵלּוּ הָלְכוּ הָלֹךְ וְהִתְעַבֵּה, הָלֹךְ וְהִתְעַבֵּה וַיֵּרְדוּ לְמַטָּה וַיִּרְבְּצוּ עַל הָרִצְפָּה. רֵיחַ הַקְּטֹרֶת הִשְׁכִּיר אֶת הַנַּעַר וַיַּפֵּל עָלָיו תַּרְדֵּמָה. כָּל עֲמָלוֹ לְהִתְגַּבֵּר עַל הַשֵּׁנָה, אֲשֶׁר חֲטָפַתּוּ, הָיָה לַשָּׁוְא; פְּעָמִים אֲחָדוֹת הִתְעוֹדֵד וַיִּתְאַמֵּץ לָקוּם וְלָשׁוּב אֶל אִמּוֹ, וּלְסוֹף נָפַל אֲחוֹרַנִּית עַל הַסַּפָּה וַיִישָׁן.

ג.

חֲלוֹמוֹת מְשֻׁנִּים נִרְאוּ לוֹ. בַּחֲלוֹמוֹ וְהִנֵּה הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה מַפְשִׁיטָה מִמֶּנּוּ אֶת בְּגָדָיו וּמַלְבַּשְׁתּוֹ עוֹר סְנָאִית וְיָכֹל הוּא לְקַפֵּץ וּלְדַלֵּג כִּסְנָאִית. כְּאָח וְרֵעַ הוּא מִתְהַלֵּךְ עִם שְׁאָר הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם, שֶׁהָיוּ בְרִיּוֹת מְנֻמָּסִים וּבַעֲלֵי מִדּוֹת טוֹבוֹת בְּיוֹתֵר, וּמִשְׁתַּתֵּף עִמָּהֶם בַּעֲבוֹדָתָם לְשָׁרֵת אֶת הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. בַּתְּחִלָּה הָיוּ מִשְׁתַּמְּשִׁים בּוֹ רַק בְּתוֹר מְגַהֵץ-נְעָלִים, זֹאת אוֹמֶרֶת, כִּי עָלָיו הָיָה לִמְשֹׁחַ בְּשֶׁמֶן אֶת קְלִפּוֹת הָאֱגוֹזִים, שֶׁמֵהֶם הָיוּ נַעֲשִׂים סַנְדָּלֶיהָ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וּלְשַׁפְשְׁפָם עַד הֱיוֹת לָהֶם בָּרָק. מִפְּנֵי שֶׁבְּבֵית הוֹרָיו הָיוּ דוֹרְשִׁים מִמֶּנּוּ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לַעֲשׂוֹת עֲבוֹדָה כָזוּ, הָיָה רָגִיל בָּהּ וּמְמַהֵר לַעֲשׂוֹתָהּ. מִקֵּץ שָׁנָה בְעֶרֶךְ – הוֹסִיף לַחֲלֹם – הִתְחִילוּ מְסַפְּחִים אוֹתוֹ לַעֲבוֹדוֹת יוֹתֵר נִכְבָּדוֹת; צָרִיךְ הָיָה בְיַחַד עִם עוֹד סְנָאִיּוֹת אֲחָדוֹת לָצוּד אֶת חִרְגֵי-הַחַמָּה וּלְאַחֵר שֶׁאָסְפוּ מֵהֶם דַּיָם, מָכְרָחִים הָיוּ לְנַפּוֹתָם בְּשֶׁבַע נָפוֹת, כִּי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה חָשְׁבָה אֶת חִגְרִי-הַחַמָּה לְדָבָר הֲכִי דַק, וּמִפְּנֵי שֶׁלֹּא הָיְתָה יְכֹלָה לִלְעֹס, כִּי לֹא הָיְתָה לָהּ בְּפִיהָ אַף שֵׁן אַחַת, צִוְּתָה לֶאֱפוֹת לָהּ לֶחֶם מִן הַחֲרָגִים הַלָּלוּ.

לִתְקוּפַת עוֹד שָׁנָה אַחַת שָׂמוּ אוֹתוֹ בֵּין הָעֲבָדִים שֶׁהָיוּ אוֹגְרִים בִּשְׁבִיל הַזְּקֵנָה אֶת מֵי-הַשְּׁתִיָּה. לֹא שֶׁחָפְרוּ גֶבֶא אוֹ שֶׁהִצִּיגוּ בֶחָצֵר חָבִית, לְמַעַן יִקָּווּ אֵלֶיהָ מֵי-הַגֶּשֶׁם; לֹא, הַדָּבָר נַעֲשָׂה בְּאוֹפֶן יוֹתֵר מְשֻׁבָּח: הַסְּנָאִיּוֹת וְגַם יַעֲקֹב בְּתוֹכָן הָיוּ צְרִיכוֹת לִשְׁאֹב בִּקְלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-לוּז אֶת הַטַּל מִתּוֹךְ גְּבִיעֵי הַשּׁוֹשַׁנִים וְזֶה הָיָה מִשְׁתֶּהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה. וּמִתּוֹךְ שֶׁהָיְתָה מַרְבָּה לִשְׁתּוֹת, הָיְתָה עֲבוֹדָתָם שֶׁל שׁוֹאֲבֵי-הַמַּיִם קָשָׁה מְאֹד. אַחֲרֵי עֲבוֹר עוֹד שָׁנָה הִכְנִיסוּ אוֹתוֹ לַעֲבוֹדַת הַבַּיִת פְּנִימָה. עָלָיו הָיְתָה מֻטֶּלֶת הַחוֹבָה לְנַקּוֹת אֶת הָרְצָפוֹת, וּלְפִי שֶׁהָרְצָפוֹת הָיוּ כֻלָּן זְכוּכִית טְהוֹרָה, שֶׁכָּל נְשִׁימָה קַלָּה הָיְתָה מִשְׁתַּקֶּפֶת בָּהּ קָשְׁתָה עָלָיו הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת עַד מְאֹד. צָרִיךְ הָיָה לַעֲבוֹר עָלֶיהָ בְמִבְרָשׁוֹת וְלִקְשֹׁר בְּלוֹיֵי סְחָבוֹת אֶל הָרַגְלַיִם וּלְהַחֲלֵק בָּהֶן עַל גַּבֵּי הָרְצָפוֹת הֵנָּה וָהֵנָּה, בַּשָּׁנָה הָרְבִיעִית הֶעֱלוּהוּ לַעֲבוֹד עֲבוֹדָה בַּמִּטְבָּח, זוֹ הָיְתָה שֵׁרוּת שֶׁל כָּבוֹד, שֶׁאֶפְשָׁר הָיָה לְהַגִּיעַ אֵלֶיהָ רַק אַחֲרֵי בְחִינָה אֲרֻכָּה. יַעֲקֹב הִתְחִיל בְּמִשְׂרַת עוֹזֵר-הַטַּבָּח וְנִתְעַלָּה עַד לְמַעֲלַת אוֹפֶה-פַּשְׁטִידוֹת, וְהוּא הִשִּׂיג מְהִירוּת וְהִתְמַחוּת וְהִשְׁתַּלֵּם כָּל כַּךְ בְּכָל מַה שֶׁנּוֹגֵעַ לַעֲבוֹדַת הַמִּטְבָּח, שֶׁלִפְעָמִים קְרוֹבוֹת הָיָה מִתְפַּלֵּא עַל עַצְמוֹ. הַדְּבָרִים הַיּוֹתֵר קָשִׁים, פַּשְׁטִידוֹת בְּנוֹת מָאתַיִם אֵיסֶנְצִיּוֹת, נְזִידֵי-יֶרֶק מָרְכָּבִים מִכָּל מִינֵי יְרָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם – אֶת הַכֹּל לָמַד, הַכֹּל יָדַע לַעֲשׂוֹת בְּאוֹפֶן קַל וְנָעִים לָחֵיךְ.

כָּכָה עָבְרוּ עָלָיו עֶרֶךְ שֶׁבַע שְׁנוֹת עֲבוֹדָה בְּבֵיתָהּ שֶׁל הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה. פַּעַם אַחַת אַחֲרֵי חָלְצָה אֶת סַנְדָּלֶיהָ מִקְּלִפּוֹת אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ וְאַחֲרֵי לָקְחָה בְּיָדָהּ אֶת מִשְׁעַנְתָּהּ וְאֶת סַּלָהּ עַל-מְנָת לָצֵאת הַחוּצָה, צִוְתָה עָלָיו לִמְרֹט נוֹצוֹת תַּרְנְגֹלֶת, לְמַלְּאוֹתָהּ יְרָקוֹת וְלִצְלוֹתָהּ עַל-גַּבֵּי גֶחָלִים עַד אֲשֶׁר תִּצְטַמֵּק יָפֶה-יָפֶה וְהָיְתָה לָהּ לַאֲרוּחַת צָהֳרַיִם בְּשׁוּבָהּ. וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כַּאֲשֶׁר צֻוָּה עַל-פִּי כָל כְּלָלֵי תּוֹרַת-הַבִּשּׁוּל: שָׁחַט אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, שְׁלָקָהּ בְּרוֹתְחִים, מָרַט נוֹצוֹתֶיהָ בִמְהִירוּת נִפְלָאָה, אַחֵר גָּרֵד אֶת עוֹרָהּ וְשִׁפְשְׁפוֹ וְקִרְצְפוֹ הָדֵק הֵיטֵב וּבָאַחֲרוֹנָה הוֹצִיא אֶת קִרְבָּהּ. אַחֲרֵי גָמְרוֹ אֶת הָעֲבוֹדָה הַזֹּאת הִתְחִיל אוֹסֵף אֶת הַיְרָקוֹת, בִּכְדֵי לְנַקּוֹתָם וּלְמַלְּאוֹת בָּהֶם אֶת הַתַּרְנְגֹלֶת, וַיְהִי בְּבוֹא יַעֲקֹב אַל חָדַר הַיְרָקוֹת, וַיִּמְצָא אָרוֹן בָּנוּי בַקִּיר, אֲשֶׁר לֹא רָאָהוּ מִקּוֹדֶם, וְדֶלֶת הָאָרוֹן פְּתוּחָה לְמֶחֱצָה. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָאָרוֹן, לִרְאוֹת מַה נִּמְצָא בוֹ, וַיִּתְפַּלֵּא מְאֹד בִּרְאוֹתוֹ, כִּי הוּא מָלֵא סַּלִים מִסַּלִים שׁוֹנִים. רֵיחַ נָעִים נָדַף מִן הַסַּלִים וְעָלָה בְאַפּוֹ. וַיִּפְתַּח יַעֲקֹב אֶת אַחַד הַסַּלִים וַיִּמְצָא בוֹ יֶרֶק מְשֻׁנֶּה בְמַרְאֵהוּ וּבְצִבְעוֹ, הַקֶּלַח וְהֶעָלִים הָיוּ מִצֶבַע כָּחֹל-יְרַקְרַק וּמִמַּעַל לָהֶם פֶּרַח קָטָן בַּעַל גַּוָּן בּוֹעֵר כָּאֵשׁ וְשָׂפָה לוֹ מִצֶּבַע כָּתֹם.

וְיִתְבּוֹנֵן יַעֲקֹב בְּשׂוּם-לֵב אֶל הַפֶּרַח וַיָּרַח בּוֹ, וַיִּזְכֹּר, כִּי הָרֵיחַ הָעוֹלֶה מִמֵּנוּ הוּא אוֹתוֹ הָרֵיחַ, שֶׁנָּדַף מִן הַנָּזִיד, אֲשֶׁר הִלְעִיטָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לִפְנֵי שָׁנִים רַבּוֹת, אֲבָל הָרֵיחַ הַזֶּה הָיָה כֹה חָזָק, עַד כִּי הוּא הִתְחִיל מִתְעַטֵּשׁ. פְּעָמִים אֲחָדוֹת זוּ אַחֵר זוּ הִתְעַטֵּשׁ הַנַּעַר וְחָזַר וְהִתְעַטֵּשׁ וּמִתּוֹךְ עִטּוּשׁ הֵקִּיץ מִשְּׁנָתוֹ.

וַיְהִי בַהֲקִיצוֹ וַיַּבֵּט סְבִיבוֹתָיו וַיַּרְא וְהִנֵּה הוּא שׁוֹכֵב עַל הַסַּפָּה בַחֲדַר הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה, וַיִּקְרָא בְתִמָּהוֹן: “כַּמָּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל חֲלוֹם! יָכֹל הָיִיתִי לְהִשָּׁבַע, כִּי הָיִיתִי בֶאֱמֶת סְנָאִית נִבְזָה, רֵעַ לַחֲזִירֵי-יָם וּשְׁאָר מִינֵי שֶׁרֶץ וְיַחַד עִם זֶה נַעֲשֵׂיתִי טַבָּח גָּדוֹל. מַה תִּשְׂחֵק אִמִּי כְּשֶׁאֲסַפֵּר לָהּ אֶת חֲלוֹמִי! אֲבָל הַיּוֹם לֹא תִּקְצֹף עָלֵי עַל כִּי יָשַׁנְתִּי בְּבֵיִת אִשָּׁה זָרָה, תַּחַת אֲשֶׁר עָלַי לַעֲזֹר לָהּ בַּשׁוּק?” הַמַּחֲשָׁבוֹת הָאֵלֶּה מִלְּאוּ אֶת לְבַב הַנַּעַר בְמֶשֶׁךְ רְגָעִים אֲחָדִים וַיְמֲהֵר וַיָּקֶם מִן הַסַּפָּה, בְּחֶפְצוֹ לָצֵאת, אוּלָם אֲבָרָיו עֲדַיִן הָיוּ קָשִׁים מֵחֲמַת שֵׁנָה וּבְיִחוד קָשֶׁה הָיָה עָרְפּוֹ, עַד כִּי לֹא יָכֹל לְהָנִיעַ אֶת רֹאשׁוֹ, וְכֹה הָיָה שְׁכוּר שֵׁנָה, עַד כִּי בְּכָל רֶגַע וָרֶגַע נִתְקַל חָטְמוֹ בְכִסֵּא אוֹ בְקִּיר הַחֶדֶר, וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּהָפְכוֹ רֹאשׁוֹ בְחִפָּזוֹן, הִתְנַגֵּף חָטְמוֹ בַמְּזוּזָה. הַסְּנָאִיּוֹת וַחֲזִירֵי-הַיָּם רָצוּ אַחֲרָיו בְּקוֹל יִבּוּב, כְּאִלּוּ חָפְצוּ לְלַוֹּתוֹ; הוּא גַם זִמֵּן אוֹתָם לָלֶכֶת עִמּוֹ, בִּהְיוֹתוֹ עוֹמֵד כְּבָר בְּפֶתַח הַבָּיִת, כִּי נֶחֱמָדִים הָיוּ הַיְצִירִים הַפְּעוּטִים הָאֵלֶּה לְמַרְאֶה, אֲבָל הֵם מִהֲרוּ לָשׁוּב הַבַּיְתָה וְלִסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרֵיהֶם עַד כִּי קוֹל יִבּוּבָם נִשְׁמַע לוֹ עוֹד רַק מֵרָחוֹק.

ד.

רֶבַע הֵעִיר, אֲשֶׁר הֵבִיאָה אוֹתוֹ הָאִשָּׁה שָׁמָה הָיָה בַקָּצֶה הַיּוֹתֵר רָחוֹק, עַד כִּי בְקֹשִׁי עָלָה לוֹ לִמְצֹא בָרְחוֹבוֹת הַצָּרִים אֶת הַדֶּרֶךְ אֶל אִמּוֹ. גַּם הָיוּ הָרְחוֹבוֹת מְלֵאִים הֲמוֹן אָדָם רַב, אֲשֶׁר סָבְבוּ, כְּפִי שֶׁהָיָה דוֹמֶה לוֹ, גַּמָּד אֶחָד וְקָרְאוּ אַחֲרָיו: “רְאוּ אֶת הַנַּנָּס הַמְּנֻוָּל! מֵאַיִן הוּא בָא? הוֹ, מָה אָרֹךְ חָטְמוֹ, מֶה עָקוּם רֹאשׁוֹ, הַדָּבוּק אֶל כְּתֵפָיו, וְכַפּוֹת יָדָיו מַה מְכֹעָרוֹת הֵן!” אִלּוּ הָיָה לוֹ פְנָאי, הָיָה גַם הוּא רָץ אַחֲרָיו, כִּי אוֹהֵב הָיָה מְאֹד לִרְאוֹת עֲנָקִים וְגַמָּדִים וּמַלְבּוּשִׁים זָרִים וְיִקְרֵי הַמְּצִיאוּת.

אוּלָם בַּפַּעַם הַזֹּאת הָיָה מְמַהֵר לָשׁוּב אֶל אִמּוֹ. כְּשֶׁהִגִּיעַ אֶל הַשּׁוּק, מָצָא אֶת אִמּוֹ יוֹשֶׁבֶת שָׁם בִּמְקוֹמָהּ הָרָגִיל בֵּין סַּלֶּיהָ הַמְּלֵאִים פֵּרוֹת וִירָקוֹת. כְּנִרְאֶה, לֹא אָרְכָה שְׁנָתוֹ, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי אִמּוֹ הָיְתָה עֲגוּמָה מְאֹד, כִּי לֹא קָרְאָה לְעוֹבְרִים וְשָׁבִים לָסוּר אֵלֶיהָ לִקְנוֹת אֶת סְחוֹרָתָהּ, אֶלָּא רֹאשָׁהּ הָיָה מוּנָח בֵּין בִּרְכֶּיהָ, וּכְשֶׁהִקְרִיב לָבֹא, נִרְאָה לוֹ, כִּי פָנֶיהָ הִלְבִּינוּ יוֹתֵר מִדָּי. מִבְּלִי דַעַת מַה לַעֲשׂוֹת, שֶׁהָה אֵיזֶה זְמָן, אַחֲרֵי-כֵן מָצָא אֶת לִבּוֹ, וַיִּתְגַנֵּב חֶרֶשׁ מֵאֲחוֹרֶיהָ וַיַּנַּח אֶת יָדוֹ בְאַהֲבָה עַל זְרוֹעָהּ וַיֹּאמַר: מַה לָךְ אִמָּא? כּוֹעֶסֶת אַתְּ עָלָי? הָאִשָּׁה הִפְנְתָה אֶת פָּנֶיהָ אֵלָיו וּמִיַּד נִרְתְּעָה לַאֲחוֹרֶיהָ וַתִּקְרָא בְקוֹל זְוָעָה.

“מַה חֶפְצְךָ, גַּמָּד מְנֻוָּל? סוּר מֵעָלַי, לֹא אוּכַל הֲתוּלִים כָּאֵלֶּה”. “אִמָּא, מֶה הָיָה לָךְ?” שָׁאַל יַעֲקֹב נִדְהָם.

“מִפְּנֵי מָה אַתְּ מְשַׁלַּחַת אֶת בְּנֵךְ מֵעַל פָּנַיִךְ? הַאִם חוֹלָה אַתְּ?”

“הֲלֹא אָמַרְתִּי לְךָ, לֵךְ לְדַרְכֶּךָ!” עָנְתָה חַנָּה בָחֳרִי-אָף. אָנֹכִי לֹא אֲשַׁלֵּם לְךָ בְעַד תַּעְתּוּעֶיךָ, קַח וָלֵךְ! מָשְׁחַת הַמַּרְאָה!"

“אֲבָל, אֱלֹהִים שָׁלַל מִמֶּנָּה אֶת אוֹר שִׂכְלָהּ!” הִתְעַצֵּב הַנַּעַר אֶל לִבּוֹ. “מָה אֶעֱשֶׂה לָהּ, לַהֲשִׁיבָהּ אֶל בֵּיתָהּ? אִמָּא, אִמָּא, רַב לָךְ לְדַבֵּר דִּבְרֵי רוּחַ, שְׂאִי עֵינַיִךְ וּרְאִי, הֲלֹא אֲנִי בְנֵךְ יַעֲקֹב”.

“הַדָּבָר כְּבָר עוֹבֵר כָּל גְּבוּל!” קָרְאָה חַנָּה בִּפְנוֹתָהּ אֶל שְׁכֶנְתָּהּ. רְאִי-נָא אֶת הַנַּנָּס הַמְכֹעָר הַזֶּה. הַמְּעַט מִמֶּנוּ כִי הוּא מַבְרִיחַ מִמֶּנִּי אֶת כָּל קוֹנַי, כִּי עוֹד יָעֹז לִשְׂחַק לַאֲסוֹנִי וּלְהַחֲלִיט, כִּי בְנִי הוּא, בְּנִי יַעֲקֹב. הוֹ, עַז-פָּנִים!"

כִּשְׁמֹעַ הַשְּׁכֵנוֹת אֶת דִּבְרֵי חַנָּה, שֶׁנִּזְרְקוּ מִפִּיהָ בְכַעַס גָּדוֹל, וַתָּקוֹמְנָה כֻלָּן וַתִּתְמַלֶּאנָה יַחַד עַל הַנַּעַר בַּחֲרָפוֹת וְגִדּוּפִים וְקוֹלִי-קוֹלוֹת, כַּאֲשֶׁר יָכְלוּ – וּנְשֵׁי הַשּׁוּק, כְּנוֹדָע, מֻמְחוֹת הֵן בִּמְלָאכָה זוֹ – וַתְּשַׁחֵרְנָה אוֹתוֹ מוּסָר עַל לַעֲגוֹ לְצָרָתָהּ שֶׁל חַנָּה, אֲשֶׁר בְּנָהּ הַנֶּחֱמָד גֻנַּב מִמֶּנָּה לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים וַתֹּאמַרְנָה לְהִתְנַפֵּל עָלָיו וּלְהַרְאוֹת לוֹ אֶת נַחַת צִפָּרְנֵיהֶן, אִם לֹא יְמַהֵר לַעֲזֹב אֶת הַשּׁוּק.

וְיַעֲקֹב הַמִּסְכֵּן עָמַד מַחֲרִישׁ וּמִשְׁתָּאֶה לְדִבְרֵי הַנָּשִׁים, מִבְּלִי דַעַת מַה לַחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתָם. הֲלֹא זֶה הַיּוֹם בַּבֹּקֶר, כְּפִי שֶׁנִּדְמָה לוֹ, הָלַךְ עִם אִמּוֹ אֶל הַשּׁוּק כְּדַרְכּוֹ יוֹם-יוֹם, עָזַר לָהּ לְסַדֵּר אֶת פֵּרוֹתֶיהָ, וְאַחֲרֵי-כֵן הָלַךְ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה אֶל בֵּיתָהּ וְיֹאכַל שָׁם מְעַט מָרָק וַיְנַמְנֵם קְצָת וְעַתָּה כְבָר שָׁב, וְאַף-עַל-פִּי-כֵן אוֹמֶרֶת אִמּוֹ וְהַשְׁכֵנוֹת עוֹנוֹת אַחֲרֶיהָ, כִּי לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים הָיָה הַדָּבָר, וְלֹא עוֹד אֶלָּא שֶׁקָּרְאוּ לוֹ גַּמָּד מְנֻוָּל! מָה הַדָּבָר אֲשֶׁר קָרָה לוֹ? – אַחֲרֵי רוֹאוֹ, כִּי אִמּוֹ הֵסֵבָּה אֶת עֵינֶיהָ מִמֶּנּוּ וְלֹא תַּחְפֹּץ עוֹד לִרְאוֹתוֹ, הִתְחִיל בּוֹכֶה מֵרוֹב צַעַר וַיְמַהֵר וַיַעֲזֹב אֶת אִמּוֹ וַיֵּרֶד אֶל קְצֵה הָרְחוֹב, אֶל הַמָּקוֹם, אֲשֶׁר שָׁם הָיָה אָבִיו טוֹלֵא נְעָלִים. “אָסוּרָה-נָא וְאֶרְאֶה”, אָמַר אֶל לִבּוֹ, “אִם גַּם אַבָּא לֹא יַכִּירֵנִי; אֶעֶמְדָה-נָא מֵאַחֲרֵי דֶלֶת חֲנוּתוֹ וַאֲדַבְּרָה עִמּוֹ מִשָּׁם”. הָרַצְעָן, שָׁקוּעַ כֻּלּוֹ בַעֲבוֹדָתוֹ, לֹא הִרְגִּישׁ בּוֹ כְלָל; אוּלָם כְּשֶׁהֵעִיף בְּמִקְרֶה אֶת מַבָּטוֹ אֶל עֵבֶר הַדֶּלֶת, הִפִּיל אֶת הַנַּעַל, הַחוּט הַמְּזֻפָּף וְהַמַּרְצֵעַ מִיָּדוֹ אַרְצָה וַיִּקְרָא בְּבֶהָלָה: אֵי שָׁמַיִם, מַה זֹּאת, מַה זֹּאת!

"רַמְשָׁא טָבָא, אֻמָּן! אָמַר יַעֲקֹב בְּהִכָּנְסוֹ כֻּלּוֹ אֶל הֶחָנוּת. “מַה שְּׁלוֹמְךָ?” “בִּישׁ, בִּישׁ, אֲדוֹנִי הַקָּטָן, עָנָה לוֹ אָבִיו לְתִמִהוֹנוֹ הַגָּדוֹל שֶׁל יַעֲקֹב, כִּי גַם הָאָב לֹא הִכִּירוֹ, כְנִרְאֶה. עִסְקִי אֵינוֹ מַצְלִיחַ כִּדְבָעִי. אֲנִי הוֹלֵךְ עֲרִירִי, עוֹד מְעַט וְאַזְקִין וְלָקַחַת לִי עוֹזֵר אֵין יָדִי מַשֶּׂגֶת”. “הַאֵין לְךָ בֵּן, אֲשֶׁר יוּכַל לִהְיוֹת לְךָ לְעֵזֶר כְּשֶׁתָּבֹא בַיָּמִים?” הוֹסִיף יַעֲקֹב לַחֲקֹר. “בֵּן אֶחָד הָיָה לִי וְיַעֲקֹב קָרְאוּ לוֹ, וְאִלּוּ הָיָה עַתָּה עִמָּדִי, אָז כְּבָר הָיָה בֶּן עֶשְׂרִים. גְּבַהּ קוֹמָה הָיָה וְחָסֹן כָּאַלּוֹן, מָהִיר וְחָרִיף, וּבְוַדַּאי הָיָה תּוֹמֵךְ בְּיָדִי בְּמִדָּה הֲגוּנָה. הָאָח, אֵיזֶה רֶוַח הָיָה לִי אָז! עוֹד בִּהְיוֹתוֹ בֶן שְׁתֵּים עֶשְׂרֵה שָׁנָה כְבָר הִתְגַּבֵּר בִּזְרִיזוּתוֹ וּבְיִתְרוֹן הֶכְשֵׁרוֹ וּכְבָר הָיָה בָקִי קְצָת בְּאֻמָּנוּת, גַּם יָפֶה הָיָה וְנֶחֱמָד לְמַרְאֶה; הוּא הָיָה מוֹשֵׁךְ אֵלַי בְּלִי סָפֵק קוֹנִים טוֹבִים, עַד כִּי לֹא הָיִיתִי צָרִיךְ עוֹד לִטְלֹא נְעָלִים בָּלוֹת וְהָיִיתִי תוֹפֵר רַק חֲדָשׁוֹת! וְאוּלָם כַּךְ הוּא מִנְהָגוֹ שֶׁל עוֹלָם!”

“וְאַיֵּה בִנְךָ?! שְׁאַל עַתָּה יַעֲקֹב אֶת אָבִיו בְּקוֹל רוֹעֵד. “אֱלֹהִים יוֹדֵעַ”, עָנָה הָאָב; לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים, כֵּן, לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים בְּעֵרֶךְ הָיָה הַדָּבָר, גֻנֹב גֻנַב מֵאִתָּנוּ בַּשּׁוּק”.

“לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים?” קָרָא יַעֲקֹב בַּחֲרָדָה, “כֵּן הוּא, אֲדוֹנִי הַקָּטָן. זְכוּרַנִי, כְּאִלּוּ הָיָה הַדָּבָר זֶה עַתָּה, אֵיךְ שָׁבָה אִשְׁתִּי מִן הַשּׁוּק, כְּשֶׁהִיא בוֹכָה וּמִתְיַפַּחַת וְעַל שְׁאֵלָתִי סִפְּרָה לִי, כִּי הַנַּעַר הָלַךְ וְלֹא שָׁב כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ וְכִי חָקְרָה וְדָרְשָׁה אַחֲרָיו בְּכָל מָקוֹם וַתְּבַקְשֵׁהוּ וְלֹא נִמְצָא. אָנֹכִי חָזִיתִי זֹאת מֵרֹאשׁ וְכַמָּה פְּעָמִים הִזְהַרְתִּיהָ, כִּי סוֹף-סוֹף יָבֹא לִידֵי כָךְ. יַעֲקֹב הָיָה יְפֵה מַרְאֶה, זֹאת אֵין לְכַחֵד, וְאִשְׁתִּי הָיְתָה מִתְגָּאָה בוֹ, וְנָעִים הָיָה לָהּ לִשְׁמֹעַ, כְּשֶׁהָיוּ הַבְּרִיּוֹת מְהַלְּלִים וּמְשַׁבְּחִים אוֹתוֹ. הִיא הָיְתָה שׁוֹלַחַת אוֹתוֹ לְעִתִּים קְרוֹבוֹת לְבָתֵּי הָעֲשִׁירִים לְהָבִיא לָהֶם פֵּרוֹת וִירָקוֹת. עַל זֶה לֹא הָיִיתִי מַקְפִּיד; כָּל מָקוֹם שֶׁהָיָה הַנַּעַר נִכְנָס אֵלָיו רֵיקָם, הָיָה יוֹצֵא מִמֶנּוּ מָלֵא וּמְסֻבָּל בְּמַתָּנוֹת. וְאוּלָם הִשָּׁמְרִי לָךְ – אָמַרְתִּי לָהּ – הָעִיר גְּדוֹלָה וַאֲנָשֶׁיהָ רָעִים וַחֲטָאִים, לְאַט לִי בַנַּעַר בְּיַעֲקֹב. וְכַאֲשֶׁר נִבֵּאתִי, כֵּן הָיָה. פַּעַם אַחַת בָּאָה אִשָּׁה זְקֵנָה מְנֻוֶּלֶת אֶל הַשּׁוּק, מְתַגֶּרֶת עִם אִשְׁתִּי בִּדְבַר מִקְחֵי פֵרוֹת וִירָקוֹת וְלִבְסוֹף קוֹנָה הִיא סְכוּם כֹּה רַב, שֶׁאֵינָהּ יְכֹלָה בְעַצְמָהּ לְשֵׂאתוֹ, אִשְׁתִּי טוֹבַת הַלֵּב שׁוֹלַחַת עִמָּהּ אֶת הַנַּעַר אֶל בֵּיתָהּ – וְלֹא יָסְפָה לִרְאוֹתוֹ עַד הַיּוֹם הַזֶּה”.

“וּמֵאָז וְעַד עַתָּה כְּבָר עָבְרוּ שֶׁבַע שָׁנִים?” “שֶׁבַע שָׁנִים תִמָּלֶאנָה בָאָבִיב הַבָּא, עָשִׂינוּ הַכְרָזוֹת, חִזַּרְנוּ עַל כָּל בָּתֵּי הָעִיר וְשָׁאַלְנוּ אֶת כָּל יוֹשְׁבֵיהֶם. בֵּינֵיהֶם הָיוּ רַבִּים, אֲשֶׁר יָדְעוּ אֶת הַנַּעַר פָּנִים אֶל פָּנִים וְאָהֲבוּ אוֹתוֹ וְהֵם עָזְרוּ לָנוּ לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו, אֲבָל הַכֹּל הָיָה לַשָּׁוְא. גַּם אֶת הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר קָנְתָה אֶת הַיְּרָקוֹת, לֹא רָאָה אִישׁ; רַק אִשָּׁה זְקֵנָה אַחַת בַּת תִּשְׁעִים שָׁנָה אָמְרָה: אֵין זֹאת כִּי אִם הַפֵיאָה הָרָעָה יַרְקָא, הַבָּאָה אַחַת לַחֲמִשִּׁים שָׁנָה אֶל הָעִיר לִקְנוֹת דְּבָרִים שׁוֹנִים הִיא הָאִשָּׁה, אֲשֶׁר לָקְחָה אֶת הַנַּעַר עִמָּהּ אֶל בֵּיתָהּ”.

כֹּה דִבֵּר הָאָב וּמִדֵי דַבְּרוֹ לֹא חָדַל לְהַכּוֹת בַּפַּטִּישׁ עַל גַבֵּי נְעָלָיו וְלִמְשֹׁךְ אֶת הַחוּט הַזָפוּת בִּשְׁתֵּי יָדָיו. אָז אוֹרוּ עֵינֵי הַנַּעַר וַיֵּדַע אֶת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָאִשָּׁה הָרָעָה, אָז הֵבִין, כִּי כָל אֲשֶׁר עָבַר עָלָיו, לֹא הָיָה בְמַרְאֵה הַחֲלוֹם, וְרַק בֶּאֱמֶת עָבַד אֶת הַפֵיאָה הַמַּרְשַׁעַת שֶׁבַע שָׁנִים בְּתוֹר סְנָאִית. קֶצֶף וְצַעַר מִלְּאוּ אֶת לְבַב יַעֲקֹב, עַד כִּי חִשַׁב לְהִתְפַּקֵּעַ. שֶׁבַע שְׁנוֹת נְעוּרָיו גָּנְבָה מִמֶּנּוּ הַזְּקֵנָה וְשָׂכָר לֹא הָיָה לוֹ כָל מְאוּמָה. אִם לָמַד לְשַׁפְשֵׁף וּלְגַהֵץ נְעָלִים שֶׁל אֱגוֹזֵי-הוֹדוּ, אִם יָדַע לְנַקּוֹת רִצְפָּה שֶׁל זְכוּכִית, אִם חֲזִירֵי-הַיָּם גִלּוּ לוֹ אֶת כָּל סוֹדוֹת הַמִּטְבָּח, הֲזֶה הָיָה חֶלְקוֹ מִכָּל עֲמָלוֹ? עוֹדֶנּוּ עוֹמֵד וּמְהַרְהֵר עַל-דְּבַר גּוֹרָלוֹ, וְהִנֵּה פִתְאֹם פָּנָה אֵלָיו הָרַצְעָן בִּשְׁאֵלָה: “אוּלַי תִקְנֶה דְבַר-מָה מִסְּחוֹרָתִי, אֲדוֹנִי הַצָּעִיר! הֲרֵי סַנְדָּלִים חֲדָשִׁים וַהֲרֵי – הוֹסִיף בִּשְׂחוֹק קַל עַל שְׂפָתָיו – נַרְתִּיק לְחָטְמֶךָ”.

“מַה לְּךָ וּלְחָטְמִי?” שָׁאַל יַעֲקֹב, לָמָּה לִי לְשִׂימוֹ בְנַרְתִּיק?" “נוּ”, הֵשִׁיב הָרַצְעָן, "אִישׁ אִישׁ וְטַעֲמוֹ; וְאוּלָם זֹאת אוּכַל לְהַגִּיד לְךָ: אִלּוּ הָיָה לִי אַף נוֹרָא כָזֶה, הָיִיתִי מַזְמִין לִי בִשְׁבִילוֹ נַרְתִּיק שֶׁל עוֹר-לַכָּה וַרְדִּי “רְאֵה-נָא, אָדוֹן צָעִיר, הִנֵּה פֹּה תַחַת יָדִי חֲתִיכַת עוֹר יָפָה; כְּמוּבָן, דָּרוּשׁ יִהְיֶה לְנַרְתִּיק כָּזֶה לְפָחוֹת אַמָּה, אֲבָל אָז הָיִיתָ יוֹדֵעַ, כִּי שׁוּם דָּבָר לֹא יִגַּע בְחָטְמְךָ לְרָעָה, בְּעֵת אֲשֶׁר עַתָּה, בָטוּחַ אֲנִי בָזֶה, הִנְּךָ נִתְקָל בְּחָטְמְךָ בְּכָל דֶּלֶת וּמְזוּזָה, בְּכָל עֲגָלָה, אֲשֶׁר אַתָּה עוֹבֵר לְפָנֶיהָ”.

כְּבוּל עֵץ עָמַד הַנַּעַר מִבְּלִי דַבֵּר דָּבָר מֵרוֹב פָּחַד. הוּא הֶעֱבִיר אֶת כַּף יָדוֹ עַל חָטְמוֹ וַיִוָכַח לָדַעַת, כִּי הוּא הָיָה עָבֶה מְאֹד וְאָרְכּוֹ – טְפָחַיִם. הַזְּקֵנָה עִבְּרָה אֵיפוֹא גַּם אֶת צוּרָתוֹ, עַד כִּי אִמּוֹ לֹא הִכִּירָה אוֹתוֹ וְכָל אַנְשֵׁי הָעִיר קָרְאוּ אַחֲרָיו מָלֵא: נַנָּס מְנֻוָּל! אֻמָּן!" אָמַר יַעֲקֹב אֶל אָבִיו בִּדְמָעוֹת עַל עֵינָיו, “הַאֵין לְךָ רְאִי לְהִשְׁתַּקֵּף בּוֹ?”

“אָדוֹן צָעִיר” עָנָה אָבִיו בִּרְצִינוּת, “קְלַסְתֵּר פָּנֶיךָ אֵינוֹ עָשׂוּי לְמַלְּאוֹתְךָ שַׁחְצָנוּת וְאֵין לְךָ כָּל סִבָּה לְהִסְתַּכֵּל בְּכָל שָׁעָה וְשָׁעָה בְּבָבוּאָה שֶׁלָּךְ. אַל לְךָ לְהִתְרַגֵּל בָּזֶה; אֵצֶל אָדָם שֶׁכָּמוֹךָ הֶרְגֵל כָזֶה מְעוֹרֵר פָּשׁוּט גִּחוּךְ”.

“בְּבַקָּשָׁה, תֶּן-לִי לְהִשְׁתַּקֵּף בָּרְאִי”, קָרָא הַקָּטָן. “הַאֲמִינָה לִי, אֵין זֶה מֵרוֹב יְהִירוּת!” “חֲדַל מִמֶּנִּי, אֵין לִי רְאִי. לְאִשְׁתִּי הָיָה רְאִי קָטָן, אֲבָל אֵינִי יוֹדֵעַ, אֵיפֹה טָמְנָה אוֹתוֹ, אוּלָם אִם חָפֵץ אַתָּה דַּוְקָא לְהִתְרָאוֹת בַמַּרְאָה, לֵךְ אֶל הַסַּפָּר אוּרִיָה הַיּוֹשֵׁב שָׁם מֵעֵבֶר הָרְחוֹב. שָם תִּמְצָא רְאִי גָדוֹל פִּי שְׁנַיִם מֵרֹאשְׁךָ וְהִסְתַּכַּלְתָּ בּוֹ דַּיֶּךָ. וְעַתָּה לֵךְ לְשָׁלוֹם!”

וְלֹא הִסְפִּיק אָבִיו לִגְמֹר אֶת דְּבָרָיו עַד שֶׁהוֹצִיאוֹ בִדְחִיפָה קַלָּה מִפֶּתַח בֵּיתוֹ הַחוּצָה וַיִּסְגֹּר הַדֶּלֶת אַחֲרָיו וַיָּשָׁב אֶל מְלַאכְתּוֹ.

ה.

עָצוּב וּנְכֵה-רוּחַ הָלַךְ יַעֲקֹב אֶל אוּרִיָה הַסַּפָּר, אֲשֶׁר יָדַע עוֹד מִיָּמִים שֶׁעָבְרוּ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: "שָׁלוֹם לְךָ אוּרִיָה. עֲשֵׂה-נָא עִמָּדִי חֶסֶד וְתֵן אוֹתִי לְהִסְתַּכֵּל בָּרְאִי, אֲשֶׁר לְךָ בַּחֲנוּתֶךָ. “הֲרֵי הוּא לְפָנֶיךָ, קָחֵהוּ וּרְאֵה בוֹ כְאַוַּת נַפְשֶׁךָ”, אָמַר הַסַּפָּר בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו, וְהָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר בָּאוּ אֵלָיו לְהִסְתַּפֵּר מִלְּאו גַּם הֵם שְׂחוֹק פִּיהֶם, "הִנְךָ עוּל-יָמִים נֶחֱמָד

[חסר עמוד]

אִם עָלְתָה לָהּ לָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה לְמַעֵט אֶת דְּמוּתוֹ שֶׁל יַעֲקֹב, הִנֵּה לְדַכֵּא אֶת רוּחוֹ לֹא יָכְלָה. זֹאת הִרְגִּישׁ הַנַּעַר בְּהַרְגָּשָׁה פְּנִימִית, כִּי מַחְשְׁבוֹתָיו וְרִגְשׁוֹתָיו עַתָּה לֹא הָיוּ עוֹד, כְּמוֹ שֶׁהָיוּ לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים. לֹא, דּוֹמֶה הָיָה לוֹ, כִּי הֶחְכִּים בְמֶשֶׁךְ הַזְּמַן וְדַעְתּוֹ הִתְיַשְּׁבָה עָלָיו, הוּא לֹא הִצְטָעֵר עַל אָבְדָן יָפְיוֹ, לֹא הִתְעַצֵּב עַל עִבּוּר צוּרָתוֹ, רַק עַל זֶה הָיָה דָוָה לִבּוֹ, שֶׁהוּא גֹרַשׁ מִבֵּית אָבִיו בְּחֶרְפָּה כְּכֶלֶב וְעַל-כֵּן הֶחֱלִיט לְנַסּוֹת עוֹד פַּעַם אַחַת לְהִתְוַדֵּעַ אֶל אִמּוֹ.

וַיָּשָב יַעֲקֹב אֶל הַשּׁוּק וַיְבַקֵשׁ אֶת אִמּוֹ לְהַטּוֹת אָזְנֶיהָ לִדְבָרָיו וְלִשְׁמֹעַ בִּמְנוּחָה אֵת אֲשֶׁר יְסַפֵּר לָהּ. וַיַּזְכֵּר יַעֲקֹב אֶת אִמּוֹ אֶת הַיּוֹם שֶׁבּוֹ הָלַךְ עַל-פִּי פְקֻדָּתָהּ אַחֲרֵי הָאִשָּׁה הַזְּקֵנָה וַיְחַדֵּשׁ בְזִכְרוֹנָהּ כָּל מִקְרֶה קָטָן וְגָדוֹל, שֶׁקָרָה לוֹ בְּיַלְדוּתוֹ, וְאַחֲרֵי-כֵן סִפֵּר לָהּ, כִּי עָבַד שֶׁבַע שָׁנִים אֶת הַפֵיאָה בְּתוֹר סְנָאִית וְכִי הִיא שִׁנְּתָה אֶת מַרְאֵהוּ, מִפְּנֵי שֶׁהַטִּיחַ דְּבָרִים נֶגְדָּהּ. וַתִּתְפַּלֵּא אִמּוֹ לְשֵׁמַע סִפּוּרוֹ וְלֹא יָדְעָה מַה לַּחֲשֹׁב עַל אֹדוֹתוֹ: כָּל אֲשֶׁר סִפֵּר-לָהּ מִימֵי יַלְדוּתוֹ הָיָה מְכֻוָּן אֶל הָאֱמֶת, אוּלָם כַּאֲשֶׁר אָמַר לָהּ, כִּי הוּא חַי שֶׁבַע שָׁנִים בְּתוֹר סְנָאִית, הִתְחִיל הַחֲשָׁד מִתְגַּנֵּב אֶל לִבָּה וַתִּקְרָא: “שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, אֵין פֵיאוֹת בָּעוֹלָם”, וְלֹא חָפְצָה הָאֵם לִרְאוֹת עוֹד אֶת פָּנָיו, כִּי בוֹז בָּזָה לַגַּמָּד הַמְכֹעָר וְלֹא הֶאֱמִינָה, כִּי בְנָהּ הוּא, וַיְהִי כַאֲשֶׁר הֵצִיק לָהּ הַנַּעַר בִּדְבָרָיו עַד מְאֹד וַתֹּאמֶר הָאִשָּׁה בְלִבָּהּ, אֵלֵךְ וְאִמָּלֵךְ בְּבַעֲלִי וְאֶשְׁמַע מַה בְּפִיו; וְכַאֲשֶׁר אָמְרָה כֵן עָשְׂתָה: צָבְרָה אֶת יְרָקוֹתֶיהָ אֶל הַכֵּלִים, וַתַּעֲמֹס אוֹתָם עַל שִׁכְמָהּ וַתְּצַו לְיַעֲקֹב לָלֶכֶת עִמָּה. וַיֵּלְכוּ שְׁנֵיהֶם יַחְדָּו וַיָּשׁוּבוּ אֶל חֲנוּת הָרַצְעָן.

“שְׁמַע-נָא”, אָמְרָה הָאִשָּׁה אֶל בַּעֲלָהּ, הָאִישׁ הַזֶּה מַחֲלִיט, כִּי הוּא בְנֵנוּ יַעֲקֹב. הוּא סִפֵּר לִי כָּל פְּרָטֵי הַדָּבָר, אֵיךְ גֻּנַּב מֵאִתָּנוּ לִפְנֵי שֶׁבַע שָׁנִים, וְהוֹסִיף, כִּי פֵיאָה אַחַת הִקְסִימָה אוֹתוֹ. “הוּא סִפֵּר לָךְ כָּל זֹאת?” נִכְנַס הָרַצְעָן לְתוֹךְ דְּבָרֶיהָ בְּכָעַס. "זֶה לִפְנֵי שָׁעָה קַלָּה סִפַּרְתִּי אֲנִי לוֹ אֶת הַכֹּל, וְעַתָּה הוּא הוֹלֵךְ וּמְשַׁטֶּה בָּהּ! הַמְתֵּן, רֵיקָא! הִנְּךָ אוֹמֵר, כִּי הַקְסֵם הִקְסִימוּ אוֹתְךָ, אֲנִי אֲפַשֵּׁר אֶת קְסָמֶיךָ? וּבְדַבְּרוֹ לָקַח צְרוֹר רְצוּעוֹת, אֲשֶׁר גָּזַר לִפְנֵי רְגָעִים אֲחָדִים, וַיִּקְרַב אֶל יַעֲקֹב וַיַּכֵּהוּ שׁוֹק עַל יָרֵךְ מַכָּה רַבָּה, עַד כִּי צָוַח בְּקוֹל גָּדוֹל מֵרוֹב כְּאֵב וּבָאַחֲרוֹנָה בָּרַח עַל נַפְשׁוֹ.

בָּעִיר הַהִיא, כְּמוֹ בְהַרְבֵּה עָרִים אֲחֵרוֹת, לֹא הָיוּ אֲנָשִׁים רַחֲמָנִים, שֶׁיִּהְיוּ חוֹמְלִים עַל אֻמְלָל, שֶׁהוּא בְעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת גַּם מְגֻחָךְ קְצָת. וְזוֹ הָיְתָה הֵסִּבָּה, שֶׁהַגַּמָּד נִשְׁאַר כָּל הַיּוֹם בְּלִי מַאֲכָל וּמִשְׁתֶּה וּבָעֶרֶב הָיָה צָרִיךְ לִבְחֹר לוֹ לִמְקוֹם לִינָה מֵעֲלוֹת בֵּית הַתְּפִלָּה הַקָּשׁוֹת וְהַקְּרִירוֹת.

וּמִמָּחֳרַת הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁקַּרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הָרִאשׁוֹנוֹת הֵעִירוּ אֶת יַעֲקֹב מִשְּׁנָתוֹ, הִתְחִיל חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת, בַּמֶּה יְחַיֶּה אֶת נַפְשׁוֹ בֶּעָתִיד, אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָבִיו וְאִמּוֹ דָחוּהוּ בִשְׁתֵּי יְדֵיהֶם. הוּא בָזָה בְּעֵינָיו לְשַׁמֵּשׁ בְּתוֹר שֶׁלֶט לְסַפָּר, גַּם לֹא חָפֵץ לְהִשָּׂכֵר לְמוּקְיוֹן וּלְהֵרָאוֹת בְּעַד תַּשְׁלוּמַי כֶסֶף; מַה נִּשְׁאַר לוֹ אֵיפוֹא לַעֲשׂוֹת? עוֹדֶנוּ יוֹשֵׁב וּמְהַרְהֵר, וְהִנֵּה עָלָה עַל דַּעְתּוֹ, כִּי בִהְיוֹתוֹ סְנָאִית לָמַד לָדַעַת עַל בּוּרְיָה אֶת תּוֹרַת הַבִּשּׁוּל. הוּא יָכֹל בְּצֶדֶק לְקַוּוֹת, כִּי יַעֲלֶה בְיָדוֹ לְהִתְחָרוֹת עִם טַבָּח מָהִיר וְזָרִיז, וַיִּגְמֹר בְּלִבּוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת אֻמָּנוּתוֹ קַרְדֹם לַחְפֹּר בּוֹ.

ו.

אַךְ יָצָא הַשֶּׁמֶשׁ עַל הָאָרֶץ וְהַשּׁוּק נִמְלָא הֲמוֹן אָדָם, נִכְנָס יַעֲקֹב רִאשׁוֹנָה אֶל בֵּית-הַתְפִלָּה לְהִתְפַּלֵּל, אַחֲרֵי-כֵן יָצָא לְדַרְכּוֹ. הַדֻּכָּס, אֲדוֹן הָאָרֶץ, הָיָה בַעַל-הֲנָאָה מְפֻרְסָם, לָהוּט אַחֵר כְּרֵסוֹ וְאוֹהֵב מַעְדַּנִים וּמִכָּל חֶלְקֵי הַתֵּבֵל זִמֵּן לוֹ טַבָּחִים טוֹבִים, שֶׁיָּכִינוּ לוֹ מַטְעַמִּים כַּאֲשֶׁר אָהָב. אֶל אַרְמוֹן הַדֻּכָּס הַזֶּה שָׂם עַתָּה יַעֲקֹב אֶת פְּעָמָיו, וַיְהִי בְּבוֹאוֹ אֶל שַׁעֵר הָאַרְמוֹן הַקִּיצוֹנִי וַיִּשְׁאָלוּהוּ שׁוֹמְרֵי הַסַּף עַל-דְּבַר חֶפְצוֹ וַיִּלְעֲגוּ לוֹ וּלְמַרְאֵהוּ הַמְּשֻׁנֶּה, אֲבָל הוּא לֹא שָׂם לִבּוֹ לָזֶה וַיִּדְרֹשׁ לְהוֹבִילוֹ אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים. וַיִּשְׂחֲקוּ הַשּׁוֹמְרִים עוֹד יוֹתֵר וַיוֹלִיכוּהוּ דֶּרֶךְ הַחֲצֵרוֹת הַחִיצוֹנוֹת, וּבְכָל מְקוֹם בּוֹאָם עָמְדוּ אַנְשֵׁי הֶחָצֵר וַיַּבִּיטוּ אַחֲרָיו וַיְמַלְּאוּ שְׂחוֹק פִּיהֶם. פֹּה וְשָׁם נִלְווּ אֵלָיו רַבִּים מֵהָעֲבָדִים וַיַּעַבְרוּ עִמוֹ בַסָּךְ דֶּרֶךְ הַחֲצֵרוֹת הַגְּדוֹלוֹת, עַד כִּי בְּהַגִּיעָם אֶל הַמַּעֲלוֹת הַמּוֹבִילוֹת אֶל אַרְמוֹן הַדֻּכָּס כְּבָר הָיְתָה הֶחָצֵר הַפְּנִימִית מְלֵאָה אֲנָשִׁים מִפֶּה לָפֶה. עַבְדֵי-הָאֻרְוָה הִשְׁלִיכוּ מִיָּדָם אֶת מַסְרְקוֹת-הַבַּרְזֶל, הָרָצִים רָצוּ כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ, שׁוֹטְחֵי הַטָּפִיטִים הִנִּיחוּ אוֹתָם בַּאֲשֶׁר הֵם, מִבְּלִי לְנַעֵר מֵהֶם אֶת הָאָבָק, כֻּלָּם דָּחֲקוּ וְהָדְפוּ זֶה אֶת זֶה בְצַד וּבְכָתֵף וַתְּהִי מְבוּכָה וּמְבוּסָה, כְּאִלּוּ הָיָה הָאוֹיֵב עוֹמֵד לִפְנֵי שַׁעַר הָעִיר וְהַקְּרִיאָה: גַּמָּד, גַּמָּד! הַרְאִיתֶם אֶת הַגַּמָּד? מָלְאָה אֶת הָאַוִּיר.

אָז הוֹפִיעַ אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת בְּפֶתַח הָאַרְמוֹן וְשׁוֹט אָרֹךְ בְּיָדוֹ וַיִּקְרָא בְקֶצֶף: “הוֹי, כְלָבִים, לָמָּה אַתֶּם מַעֲלִים שָׁאוֹן כֹּה גָּדוֹל! הַאֵינְכֶם יוֹדְעִים, שֶׁהָאָדוֹן עֲדַיִן יָשֵׁן?” וּבְקָרְאוֹ אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה הֵנִיף אֶת הַשּׁוֹט וַיּוֹרִידוֹ בְכֹחַ עַל רָאשֵׁי אֲחָדִים מֵעַבְדֵי-הָאֻרְוָה וְשׁוֹמְרֵי-הַסָּף. “אֲהָהּ, אֲדוֹנֵנוּ!”, צָרְחוּ הַמֻכִּים פֶּה אֶחָד, “הִנֵּה הֵבֵאנוּ לְךָ גַּמָּד, גַּמָּד, אֲשֶׁר לֹא רָאִיתָ כָמוֹהוּ מִיָּמֶיךָ”. שַׂר-הָאַרְמוֹן הִתְאַמֵּץ בְּכָל כֹּחוֹ לְהִתְאַפֵּק מִשְּׂחוֹק אֲשֶׁר חִשַּׁב לִפְרֹץ מִפִּיו, בִרְאוֹתוֹ אֶת יַעֲקֹב הַקָּטָן, כִּי מִתְיָרֵא הָיָה, פֶּן יִהְיֶה עַל-יְדֵי זֶה לָבוּז בְּעֵינֵי הַסָּרִים לְמִשְׁמַעְתּוֹ. וַיְנוֹפֵף הַשּׂר שֵׁנִית אֶת הַשּׁוֹט אֲשֶׁר בְּיָדוֹ לְהַבְרִיחַ אֶת הֲמוֹן הָעֲבָדִים וַיָּבֵא אֶת הַגַּמָּד אֶל הַבַּיִת פְּנִימָה וַיִּשְׁאָלֵהוּ, מַה חֶפְצוֹ. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ שַׂר-הָאַרְמוֹן אֶת בַּקָּשַׁת יַעֲקֹב לְמַנּוֹתוֹ לְטַבָּח וְיֹאמַר: טוֹעֶה, אַתָּה, בְּנִי; בְּוַדַּאי חָפֵץ אַתָּה לִפְנוֹת בְּבַקָּשָׁתְךָ אֵלַי, לְסַפַּחֲךָ אֶל כְּהֻנַּת גַּמַּד-הֶחָצֵר. הַאַף אֵין זֹאת?

“לֹא אֲדוֹנִי”, עָנָה הַגַּמָּד. הִנְּנִי טַבָּח מָהִיר וְיוֹדֵעַ אֲנִי לַעֲשׂוֹת מַטְעַמִּים שׁוֹנִים; אִם מָצָאתִי חֵן בְּעֵינֶיךָ, הוֹאֵל וְהָבֵא אוֹתִי אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים, אוּלַי יִמְצָא צֹרֶךְ בִּי".

“אִישׁ, אִישׁ וּרְצוֹנוֹ, אָדָם קָטָן! אֲבָל רוּחַ פְּזִיזוּת נִכְנְסָה בְךָ. אַתָּה אֶל הַמִּטְבָּח! בְּתוֹר גַּמַּד-הֶחָצֵר הָיְתָה עֲבוֹדָתְךָ קַלָּה, וְלֶאֱכֹל וְלִשְׁתּוֹת הָיָה לְךָ דֵּי וְהוֹתֵר, וְגַם בְּגָדִים נָאִים הָיוּ לְךָ. אוּלָם יְהִי כִדְבָרֶךָ! מְסֻפְּקַנִּי, אִם בָּקִי אַתָּה בָאֳמָנוּת-הַבִּשׁוּל דֵּי-הַצֹּרֶךְ לִהְיוֹת טַבָּח-רָאשִׁי לַדֻּכָּס; וְלִהְיוֹת עוֹזֵר-הַטַּבָּח, אֶפְשָׁר שֶׁאֵין זֶה לְפִי כְבוֹדֶךָ”. וְאַךְ גָּמַר אֶת דְּבָרָיו וַיֹּאחֵז בְּיַד יַעֲקֹב וַיּוֹלֶךְ אוֹתוֹ אֶל חֲדַר שַׂר-הַטַּבָּחִים.

וַיְהִי כִרְאוֹת יַעֲקֹב אֶת שַׂר-הַטַּבָּחִים וַיְמַהֵר וַיִּקֹּד לְפָנָיו וְיֹאמַר: “אָדוֹן רַב-חֶסֶד, צָרִיךְ אַתָּה טַבָּח מָהִיר?”.

וְיִשָּׂא שַׂר-הַטַּבָּחִים אֶת עֵינָיו אֶל יַעֲקֹב וַיְמוֹדֵד אוֹתוֹ בְמַבָּטוֹ מִכַּף רַגְלוֹ וְעַד קָדְקֳדוֹ. אַחֲרֵי-כֵן פָּרַץ בִּשְׂחוֹק גָּדוֹל: הַאַתָּה תִהְיֶה טַבָּח לַדֻּכָּס? הֲתַחֲשׁוֹב, כִּי כִירוֹתֵינוּ הֵן כֹּה נְמוּכוֹת, שֶׁעָלֶיךָ רַק לַעֲמוֹד עַל בְּהוֹנוֹת רַגְלֶיךָ וְלִפְשׁוֹט אֶת צַוָּארְךָ, בִּכְדֵי לְהַגִּיעַ אֲלֵיהֶן? הוֹי, חֲבִיבִי! הָאִישׁ, אֲשֶׁר שְׁלָחֲךָ הֵנָּה לְהִשָּׂכֵר בְּתוֹר טַבָּח, מְשַׁטֶּה הָיָה בְךָ. כֹּה דִבֵּר שַׂר-הַטַּבָּחִים וּפִיו נִמְלָא שְׂחוֹק וְעִמּוֹ יַחַד שָׂחֲקוּ כָל פְּקִידֵי הָאַרְמוֹן, וְכָל עַבְדֵי הֶחָצֵר הֶחֱזִיקוּ אַחֲרֵיהֶם.

וְאוּלָם הַגַּמָּד לֹא נָבוֹךְ כְּלָל מֵהַשְּׂחוֹק הַזֶּה. “בַּמֶה נֶחְשְׁבָה, אָמַר, בֵּיצָה אַחַת אוֹ שְׁתַּיִם, קוּרְטוּב שֶׁל דְּבַשׁ אוֹ יַיִן, מְעַט סֹלֶת וְתַבְלִין לְבַיִת, שֶׁיֶּשׁ-בּוֹ רַב מֵהַדְּבָרִים הַלָּלוּ? תְּנוּ לִי לְהָכִין אֵיזֶה תַּבְשִׁיל הָגוּן, הַמְצִיאוּ לִי אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים לָזֶה, וְעָשִׂיתִי אוֹתוֹ בִזְמָן קָצָר לְעֵינֵיכֶם, וְאָז תֹּאמְרוּ, מוּבְטְחַנִּי בָזֶה: הוּא טַבָּח טוֹב לְכָל פְּרָטָיו”. אֶת הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְעוֹד כָּאֵלֶּה דִבֵּר יַעֲקֹב הַקָּטָן וּכְדָאי הָיָה לִרְאוֹת, אֵיךְ בִּשְׁעַת דִּבּוּרוֹ הִמְלִיטוּ עֵינָיו הַקְטַנּוֹת בְּרָקִים, כֵּיצַד חָטְמוֹ הָאָרֹךְ הִתְעַכֵּן וְהִתְנוֹעֵעַ אָנֶה וְאָנָה וְכֵיצַד הִדְגִּישׁ אֶת דְּבָרָיו בְּאֶצְבְּעוֹת-הַשְּׂמָמִית שֶׁלּוֹ. “טוֹב הַדָּבָר?” קָרָא שַׂר-הַטַּבָּחִים, בְּנָעְצוֹ אֶת יָדוֹ לְתוֹךְ זְרוֹעוֹ שֶׁל הַמְּמֻנֶּה עַל הָאַרְמוֹן, “טוֹב אֵיפוֹא, נְנַסֶּה-נָא אֶת הַדָּבָר לִבְדִיחָה בְעָלְמָא. לְכוּ וְנֵלְכָה אֶל הַמִּטְבָּח”. וַיֵּלְכוּ כֻלָּם דֶּרֶךְ מְבוֹאוֹת וְאוּלַמִּים עַד בּוֹאָם אֶל הַמִּטְבָּח. זֶה הָיָה בִנְיָן גָּדוֹל וּרְחַב יָדַיִם וְהַכֹּל בּוֹ הָיָה עָרוּךְ וּמְסֻדָּר כָּרָאוּי. אֵשׁ-תָּמִיד הָיְתָה יוֹקֶדֶת עַל עֶשְׂרִים כִּירוֹת, מִקְוֵה-מַיִם טְהוֹרִים וְקָרִים, שֶׁשִּׁמֵּשׁ גַּם לְבֵית דָּגִים, הָיָה עוֹבֵר בֵּינֵיהֶן, בַּאֲרוֹנוֹת שֶׁל שַׁיִשׁ וְעֵצִים יְקָרִים הָיוּ עֲרוּכִים צָרְכֵי אֹכֶל, שֶׁהָיוּ מוּכָנִים תָּמִיד לְתַשְׁמִישָׁם שֶׁל הַטַּבָּחִים, וּמִיָּמִין וּמִשְּׂמֹאל הָיוּ עֲשָׂרָה הֵיכָלוֹת, שֶׁבָּהֶם הָיוּ צְבוּרִים דְּבָרִים טוֹבִים וַעֲרֵבִים לַחֵיךְ, מִינִים מִמִּינִים שׁוֹנִים שֶׁהוּבָאוּ מִכָּל אַרְצוֹת הַפְרַנְקִים וְאַף גַּם מֵאַרְצוֹת הַמִּזְרָח. עוֹזְרִי-הַטַּבָּח מִכָּל הַמַּדְּרֵגוֹת רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָה וְקִשְׁקְשׁוּ בַדּוּדִים וּבַמַּחֲבוֹת, בַּבַּחֲשׁוֹת וּבַמִּזְלָגוֹת; כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס שַׂר-הַטַּבָּחִים נִשְׁאֲרוּ כֻלָּם עוֹמְדִים בְּלִי נוֹעַ וְרַק נִשְׁמַע קוֹל הֶמְיַת הַפֶּלֶג וַחֲרִיקַת הָאֵשׁ.

“מַה צִוָּה הָאָדוֹן לְהָכִין לוֹ לַאֲרוּחַת הַבֹּקֶר?” שֶׁאַל שַׂר-הַטַּבָּחִים אֶת הַטַּבָּח הַזָּקֵן הַמְּמֻנֶּה עַל פַּת-הַשַׁחֲרִית.

“אֶת הַמָּרָק הַדֶּנִי וּלְבִיבוֹת הַמְבּוּרְגִּיּוֹת אֲדֻמּוֹת” “מוּטָב”, אָמַר שַׂר-הַטַּבָּחִים, וּבִפְנוֹתוֹ אֶל יַעֲקֹב הוֹסִיף: הֲשָׁמַעְתָּ מַה שֶּׁחָפֵץ הָאָדוֹן לֶאֱכֹל? הֲתַאֲמִין בְּעַצְמְךָ, כִּי תוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ? הַלְּבִיבוֹת לֹא תַּעֲלֶינָה לְךָ יָפֶה בְּשׁוּם אוֹפֶן, זֶהוּ סוֹד".

“אֵין דָּבָר קַל מִזֶּה, אֲדוֹנִי,” עָנָה הַגַּמָּד לְתִמְהוֹנָם הַגָּדוֹל שֶׁל כָּל הַטַּבָּחִים, כִּי הוּא הֵכִין אֶת הַמַּאֲכָלִים הָאֵלּוּ פְּעָמִים רַבּוֹת בִּהְיוֹתוֹ סְנָאִית. “אֵין קַל מִזֶּה. יְצַוֶּה נָא אֲדוֹנִי וְיֻתַּן לִי כַךְ וְכַךְ יְרָקוֹת, כַּךְ וְכַךְ תַּבְלִין, חֲלֵב חֲזִיר-הַיַּעַר, עִקְרֵי אִלָּנוֹת וּדְשָׁאִים וּבֵיצִים; כָּל אֵלֶּה הֵם בִּשְׁבִיל הַמָּרָק, וּבִשְׁבִיל הַלְּבִיבוֹת”, הוֹסִיף בְּלַחַשׁ, עַד שֶׁקּוֹלוֹ הִגִּיעַ רַק לְאָזְנֵי שַׂר-הַטַּבָּחִים וְהַמְּמֻנֶּה עַל אֲרוּחַת הַבֹּקָר, “בִּשְׁבִיל הַלְּבִיבוֹת נָחוּץ לִי אַרְבָּעָה מִינֵי בָשָׂר, קֹרֶט יַיִן, חֲלֵב בַּר-אַוָּז, קִדָּה וּמִין צֶמַח, שֶּׁקּוֹרִים נֶחָמַת-הָאִצְטוֹמְכָה”.

“הַ! בְּשֵׁם בֵּינֵידִיקְט הַקָּדוֹשׁ! מֵאֵיזֶה קוֹסֵם לָמַדְתָּ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה?” קָרָא הַטַּבָּח בְּהִשְׁתּוֹמְמוּת. הוּא מָנָה אֶת כָּל הַמִּינִים עַד אֶחָד וְעַל-דְּבַר הַצֶּמַח לֹא יָדַעְנוּ בְעַצְמֵנוּ מְאוּמָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה; כֵּן, הַצֶּמַח הַזֶּה בְּוַדַאי עוֹד נוֹתֵן טַעַם לְשֶׁבַח. אָכֵן, טַבָּח מְצֻיָּן וּמַפְלִיא לַעֲשׂוֹת אָתָּה!".

“לִרְאוֹת כָּזֹאת לֹא פִלָּלְתִּי”, אָמַר שַׂר-הַטַּבָּחִים; נִתֵּן-נָא אֵיפוֹא אוֹתוֹ לַעֲשׂוֹת אֶת הַנִּסָּיוֹן הָרִאשׁוֹן, הַמְצִיאוּ לוֹ אֶת כָּל מַה שֶּׁהוּא דוֹרֵשׁ, כֵּלִים וּשְׁאָר מַכְשִׁירֵי-בִשׁוּל וְהֵכִין אֶת הָאֲרוּחָה". וַיַּעֲשׂוּ הַטַּבָּחִים כְּמִצְוַת אֲדוֹנָם וַיַּצִּיגוּ עַל הִכִּירָה אֶת כָּל הַדְּבָרִים הַנְּחוּצִים, אֲבָל אָז נוֹדַע, שֶׁהַגַּמָּד מַגִּיעַ בְּדֹחַק בְּחָטְמוֹ עַד הִכִּירָה, וַיְמַהֲרוּ וַיָּבִיאוּ שְׁנֵי כִסְאוֹת וַיַּעַרְכוּ אוֹתָם זֶה מוּל זֶה וַיָשִׂימוּ עֲלֵיהֶם לוּחַ שַׁיִשׁ, וְאָז בִּקְּשׁוּ אֶת הַגַּמָּד לַעֲלוֹת עַל הַלּוּחַ וּלְהַתְחִיל בְּבִשּׁוּל. הַטַּבָּחִים וְעוֹזְרֵיהֶם, הָעֲבָדִים וּשְׁאָר אַנְשֵׁי הֶחָצֵר הִקִּיפוּ אֶת הַגַּמָּד וַיִּתְבּוֹנְנוּ אֵלָיו, מִשְׁתָּאִים לִרְאוֹת, אֵיךְ נַעֲשָׂה הַכֹּל בִּזְרִיזוּת וּבִזְהִירוּת וּבִשְׁמִירַת הַנִּקָּיוֹן בְּאוֹפֶן נִפְלָא. וַיְהִי כַאֲשֶׁר גָּמַר הַגַּמָּד אֶת כָּל הַהֲכָנוֹת, וַיְצַו

לִשְׁפּוֹת אֶת שְׁתֵּי הַקְּדֵרוֹת עַל הָאֵשׁ אֲשֶׁר עַל הָאָח וּלְבַשֵּׁל אוֹתָן, עַד אֲשֶׁר יִקְרָא לָהֶם; אַחֲרֵי-כֵן הִתְחִיל מוֹנֶה אַחַת, שְׁתַּיִם שָׁלשׁ וְכֵן הָלְאָה עַד חֲמֵשׁ מֵאוֹת, וּכְכַלּוֹתוֹ לִמְנוֹת וַיִּקְרָא: רָב! הָסִירוּ מִיָּד אֶת הַקְּדֵרוֹת מֵעַל הַכִּירַיִם, וְיַעֲקֹב בִּקֵּשׁ אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי לִטְעֹם מִן הַתַּבְשִׁילִים.

וַיִּשְׁלַח הַטַּבָּח הָרֹאשׁ אֶת אֶחָד מֵעוֹזְרָיו, לְהָבִיא לוֹ כַף-זָהָב, וַיִּשְׁטֹף אוֹתָהּ בְּמַיִם וַיַּמְצָאה לְשַׂר-הַטַּבָּחִים; וַיִּקְרַב שַׂר-הַטַּבָּחִים וַיִּטְעַם מִן הַמַּאֲכָלִים, וַיְעַצֵּם אֶת עֵינָיו, וַיִּלְחַץ אֶת לְשׁוֹנוֹ אל חִכּוֹ מֵרוֹב נְעִימוּת, וַיִּקְרָא: "טוֹב מְאֹד, בְּחַיֵּי הַדֻּכָּס, טוֹב מְאֹד, רְצוֹנְךָ שֶׁתִּטְעַם גַּם אַתָּה כַף אַחַת, שׁוֹמֵר הַבָּיִת? הַנִּשְׁאָל הִשְׁתַּחֲוָה, וַיִּקַּח מִיַּד שַּׂר-הַטַּבָּחִים אֶת הַכַּף וַיִּטְעַם, וְלֹא יָדַע נַפְשׁוֹ מֵרוֹב הֲנָאָה, עֵדֶן וּמְתִיקוּת. לְךָ אָמְנָם נָאוָה תְהִלָּה, הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, בְעַד אֳמָּנוּתְךָ, רַבַּת הַנִּסְיוֹנוֹת, אֲבָל מָרָק מְתֻקָן וְיָפֶה כַּמָּרָק הַזֶּה וְכַלְבִיבוֹת הָאֵלּוּ לֹא עָשִּׂיתָ מִיָּמֶיךָ. אָז טָעַם גַּם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי בִקְצֵה הַכַּף, וּבְלָחֲצוֹ אֶת יַד הַגַּמָּד בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד, אָמַר: יְדִידִי הַקָּטָן, טַבָּח אָמָן אַתָּה! כֵּן, הַצֶּמַח נֶחָמַת-הָאִצְטוֹמְכָה נוֹתֵן לַכֹּל טַעַם לְשֶׁבַח מְיֻחָד.

ז.

וְעֶבֶד-הַדֻּכָּס בָּא בְרֶגַע זֶה אֶל הַמִּטְבָּח וַיַּגֵּד, שֶׁהָאָדוֹן צִוָּה לְהָבִיא לוֹ אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, וַיְמַהֲרוּ הַטַּבָּחִים וַיָּשִׂימוּ אֶת הַתַּבְשִׁילִים בְּקַעֲרוֹת-כֶּסֶף וְיַקְרִיבוּ אוֹתָם לִפְנֵי הַדֻּכָּס, וְהַטַּבָּח הָרָאשִׁי הֵבִיא אֶת יַעֲקֹב אֶל חֶדְרוֹ לְבַלּוֹת אִתּוֹ אֶת הַזְּמַן בְּשִׂיחַת-רֵעִים. אַךְ זְמַן שִׂיחָתָם לֹא אָרַך אַף כְּדֵי אֲמִירַת פַּרְשָׁה שֶׁל תְּהִלִּים, כִּי מִיָּד בָּא רָץ מֵאֵת הַדֻּכָּס, לִקְרֹא אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי אֵלָיו. וַיָּקֶם הַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְיִלְבַּשׁ בְּחִפָּזוֹן אֶת חֲלִיצָתוֹ הַחֲדָשָׁה, וַיֵּלֵךְ אַחֵר הָרָץ אֶל הֵיכַל הַדֻּכָּס.

פְּנֵי הַדֻּכָּס צָהָבוּ: הוּא כְּבָר אָכַל אֶת כָּל אֲשֶׁר הָיָה בְקַעֲרוֹת-הַכֶּסֶף מִבְּלִי הוֹתִיר מְאוּמָה, וּבָרֶגַע שֶׁנִּכְנָס אֵלָיו הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, קִנֵּחַ אֶת שְׂפָמוֹ, “שְׁמַע-נָא, טַבָּח”, אָמַר אֵלָיו הַדֻּכָּס, "עַד עַתָּה הָיִיתִי תָּמִיד שְׂבַע רָצוֹן מֵהַמַּטְעַמִּים, אֲשֶׁר עָשׂוּ לִי עוֹזְרֶיךָ; אוּלָם הַגֶּד-נָא, מִי הִתְקִין הַיּוֹם אֶת אַרוּחַת הַבֹּקֶר? טַעַם טוֹב כָּזֶה לֹא טָעַמְתִּי מִיּוֹם שֶׁאֲנִי יוֹשֵׁב עַל כִּסֵא אֲבוֹתָי; הוֹדִיעֵנִי אֶת שְׁמוֹ שֶׁל הַטַּבָּח וְאֶשְׁלַח לוֹ אֲדֻמִּים אֲחָדִים לְמַתָּנָה.

“אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס”, עָנָה הַטַּבָּח הָרָאשִׁי, “זֶהוּ מַעֲשֶׂה נִפְלָא”. וַיְסַפֵּר הַטַּבָּח לַדֻּכָּס עַל-דְבָר הַגַּמָּד, שֶׁהוּבָא אֵלָיו הַיּוֹם בַּבֹּקֶר וְאֶת כָּל אוֹתוֹ הַמְּאוֹרָע. וַיִּתְפַּלֵּא הַדֻּכָּס מְאֹד וַיְצַו לְהָבִיא לְפָנָיו אֶת הַגַּמָּד וַיִּשְׁאָלֵהוּ, מִי הוּא וּמֵאַיִן הוּא בָא. וְלֹא יָכֹל יַעֲקֹב, כְּמוּבָן, לְסַפֵּר לַדֻּכָּס, כִּי הוּא הָיָה מְקֻסָּם וְעוֹבֵד עֲבוֹדַת טַבָּח בְּצוּרַת סְנָאִית, אַף-עַל-פִּי-כֵן לֹא הִתְרַחֵק מִן הָאֱמֶת, בְּסַפְּרוֹ לַדֻּכָּס, כִּי אֵין לוֹ אָב וָאֵם וְכִי הוּא לָמַד אֶת תּוֹרַת-הַבִּשּׁוּל מֵאֵת אִשָּׁה זְקֵנָה אֶחָת. וְלֹא הוֹסִיף הַדֻּכָּס לִשְׁאֹל, רַק הִתְעַנֵּג עַל מַרְאֵהוּ הַמִּשֻׁנֶּה שֶׁל טַבָּחוֹ הֶחָדָשׁ.

“אִם חָפֵץ אַתָּה לְהִשָּׁאֵר אֶצְלִי”, אָמַר הַדֻּכָּס, "תְקַבֵּל בִּשְׂכָרְךָ חֲמִשִּׁים אָדוּם לְשָׁנָה, חֲלִיפה אַחַת וְנוֹסָף לָזֶה עוֹד שְׁתֵּי חֲלִיפוֹת מִכְנָסַיִם. בִּשְׂכֵר זֶה עָלֶיךָ לְהָכִין לִי בְּכָל יוֹם וָיוֹם אֶת אֲרֻחַת הַבֹּקֶר, לְלַמֵּד אֶת עוֹזְרֵי הַטַּבָּח לַעֲשׂוֹת אֶת סְעוּדַת הַצָּהֳרַיִם וּבִכְלַל עָלֶיךָ לָשִׂים עֵין פְּקוּחָה עַל כָּל עִנְיְנֵי הַמִּטְבָּח. מִפְּנֵי שֶׁלְכָל אֶחָד וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הֶחָצֵר אֲנִי קוֹרֵא שֵׁם, לָזֹאת יִקָּרֵא שִׁמְךָ “בַּעַל-הַחֹטֶם” וּסְגַן הַטַּבָּח הָרָאשִׁי תִהְיֶה לִי. וַיִפֹּל הַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם עַל אַפָּיו אַרְצָה לִפְנֵי הַדֻּכָּס וַיִּשָּׁקֵהוּ עַל רַגְלָיו וַיַּבְטִיחֵהוּ לְעָבְדוֹ בֶאֱמוּנָה.

בְּאוֹפֶן כָּזֶה הוּסָחָה לְפִי שָׁעָה מִלִּבּוֹ שֶׁל יַעֲקֹב דַּאֲגַת הַפַּרְנָסָה הַקָּשָׁה וַיַּעַשֹ יַעֲקֹב כָּבוֹד לְמִשְׂרָתוֹ. כִּי אֶפְשָׁר לְהַגִּיד, שֶׁמֵאָז בָּא הַגַּמָּד אֶל בֵּית

הַדֻּכָּס נֶהְפַּך זֶה לְאִישׁ אַחֵר. לִפְנֵי זֶה הָיָה הַדֻּכָּס מַטִּיל אֵימָה יְתֵרָה בְּתוֹךְ בֵּיתוֹ וְהָיָה זוֹרֵק בַּעֲבָדָיו אֶת הַקְּעָרוֹת וְהַטַסִּים, שֶׁהֻגָּשׁוּ לוֹ, אֶל רֹאשָׁם. גַּם אֶל מֵצַח הַטַּבָּח עַצְמוֹ זָרַק פַּעַם אַחַת בַּחֲמָתוֹ רֶגֶל עֵגֶל צְלוּיָה, שֶׁנִּרְאֲתָה לוֹ לֹא רַכָּה כְהוֹגֵן, בְּכֹחַ כֹּה גָדוֹל שֶׁהַטַּבָּח הָאֻמְלָל נָפַל תַּחְתָּיו וְהָיָה צָרִיךְ לְהִשָּׁאֵר שְׁלשָׁה יָמִים בְּמִטָּתוֹ. הוּא הָיָה אָמְנָם מְפַיֵס אַחַר כַּךְ אֶת הַנֶּעֱלָבִים, בְּשָׁקְלוֹ עַל יְדֵיהֶם מְלֹא כַף זָהָב, בְּכָל זֹאת לֹא קָרָה אַף פַּעַם אַחַת, שֶׁלֹּא יִהְיֶה טַבָּח נִכְנָס אֵלָיו עִם הַמַּאֲכָלִים בִּרְתֵת וּזְוָעָה. אוּלָם מֵהָעֵת, שֶׁבָּא הַגַּמָּד אֶל בֵּיתוֹ, נִשְׁתַּנָּה הַכֹּל שִׁנּוּי גָמוּר, כְּמוֹ עַל-יְדֵי קָסֶם. בִּמְקוֹם שָׁלשׁ פְּעָמִים בַּיּוֹם, הָיָה אוֹכַל עַתָּה חָמֵשׁ פְּעָמִים, בִּכְדֵי לֵהָנוֹת מֵאֳמָנוּת עַבְדוֹ הַקָּטָן בְמִדָּה שֶׁיֵּשׁ בָּה דַי, וְעִם כָּל זֶה לֹא הֶרְאָה בְשׁוּם פַּעַם פָּנִים שֶׁל כָּעַס. לֹא, הוּא מָצָא אֶת הַכֹּל חָדָשׁ וְעָרֵב לַחֵיךְ מְאֹד וַיְהִי שָׂמֵחַ וְטוֹב לֵב וַיִּשְׁמַן וַיִּכֶשׂ וַיִּסְתַּרְבֵּל בְּבָשָׂר. הָיוּ יָמִים שֶׁשָּׁלַח בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה לִקְרֹא לַטַּבָּח הָרָאשִׁי וְלַגַמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם וַיוֹשֶׁב אֶת הָאֶחָד לִימִינוֹ וְאֶת הַשֵּׁנִי לִשְׂמֹאלוֹ וַיַּנַּח בְאֶצְבְּעוֹתָיו מַמָּשׁ לְתוֹךְ פִּיו שֶׁל כָּל אֶחָד וְאֶחָד כִּמְלֹא כַף מִשְּׁיָרֵי הַסְּעוּדָה, חֶסֶד, שֶׁשְּׁנֵיהֶם יָדְעוּ לַעֲרֹךְ אוֹתוֹ כָרָאוּי.

וַיְהִי הַגַּמָּד לְפֶלֶא לְכָל יוֹשְׁבַי הָעִיר. רַבִּים הִתְחַנְּנוּ אֶל שַׂר-הַטַּבָּחִים לְהַרְשׁוֹת לָהֶם לִרְאוֹת אֶת הַגַּמָּד בְּשָׁעָה שֶׁהוּא עוֹסֵק בְּבִשּׁוּל, וְלַאֲחָדִים מֵרַבֵּי הַמְּדִינָה הִטָּה הַדֻּכָּס חֶסֶד בְּתִתּוֹ אוֹתָם לִשְׁלֹחַ אֶת טַבָּחֵיהֶם אֶל הַגַּמָּד לְלַמְּדָם אֳמָנוּת הַבִּשּׁוּל, מַה שֶּׁהִכְנִיס כֶּסֶף לֹא-מְעַט לְאוֹצָרוֹ שֶׁל הַגַּמָּד; כִּי כָּל אֶחָד הָיָה מְשַׁלֵּם בְּכָל יוֹם חֲצִי אָדוּם שְׂכַר-לִמּוּד. וּבִכְדֵי לְהָפִיס אֶת דַּעְתָּם שֶׁל הַטַּבָּחִים הָאֲחֵרִים וְלִמְנוֹעַ מֵהִתְעוֹרְרוּת רֶגֶשׁ קִנְאָה מִצִּדָּם, מָסַר לָהֶם בַּעַל-הַחֹטֶם אֶת הַכֶּסֶף, שֶׁהָאֲדוֹנִים הַלָּלוּ הָיוּ מָכְרָחִים לְשַׁלֵּם בְּעַד לִמּוּדָם.

ח.

כָּכָה חַי בַּעַל-הַחֹטֶם כִּשְׁנָתַיִם יָמִים בְּשַׁלְוָה וּבְכָבוֹד וְרַק זֵכֶר הוֹרָיו, אֲשֶׁר גֵּרְשׁוּהוּ מִבֵּיתָם, הֶעֱכִיר אֶת רוּחוֹ; כָּכָה חַי בִמְנוּחָה, מִבְּלִי אֲשֶׁר קָרָה מִקְרֶה הַיּוֹצֵא מִגֶּדֶר הָרָגִיל, עַד שֶׁאֵרַע הַמְּאוֹרָע הַמְּסֻפָּר לְהָלָן.

הַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם הָיָה מוּמְחֶה וּמְנֻסֶּה בְיוֹתֵר בִקְנִיּוֹתָיו לְצָרְכֵי הַמִּטְבָּח; מִפְּנֵי זֶה הָיָה הוֹלֵךְ כְּפַעַם בְּפַעַם בִּזְמַן שֶׁהָיָה פָּנוּי מֵעֲבוֹדָתוֹ אֶל הַשּׁוּק לִקְנוֹת פֵּרוֹת וְעוֹפוֹת. וַיְהִי הַיּוֹם, וַיֵּלֶךְ הַגַּמָּד כְּדַרְכּוֹ אֶל שַׁעֵר-הָאַוָּזִים לָתוּר אַחֲרֵי אַוָּזִים מְפֻטָּמִים גְּדוֹלִים וּשְׁמֵנִים, כַּאֲשֶׁר אָהַב אֲדוֹנָיו. הוּא כְבָר עָבַר אֶת הַשּׁוּק פְּעָמִים אֲחָדוֹת לְאָרְכּוֹ וּלְרָחְבּוֹ לְבַקֵּשׁ אַחֲרֵי עוֹפוֹת שְׁמֵנִים. כַּאן לֹא הָיָה מַרְאֵהוּ מְעוֹרֵר שְׂחוֹק וְלַעַג, רַק הַכֹּל הָיוּ מַבִּיטִים אֵלָיו בְּיִרְאַת הַכָּבוֹד, כִּי הִכִּירוּ בוֹ אֶת הַטַּבָּח הָרָאשִׁי שֶׁל הַדֻּכָּס, שֶׁתְּהִלָּתוֹ מָלְאָה כָל הָאָרֶץ, וְכָל אִשָּׁה מוֹכֶרֶת אַוָּזִים חָשְׁבָה אֶת עַצְמָהּ לִמְאֻשֶּׁרֶת, אִם הוּא הוֹאִיל לְהַגִּישׁ אֶת חָטְמוֹ הָאָרֹךְ אֶל אֶחָד מֵאַוָּזֶיהָ לְהָרִיחַ בּוֹ. וַיְהִי בְלֶכְתּוֹ בַּשּׁוּק הֵנָּה וָהֵנָּה, וַיִּשָּׂא עֵינָיו וַיַּרְא, וְהִנֵּה אִשָּׁה אַחַת יוֹשֶׁבֶת בִּקְצֶה הַשּׁוּק, שֶׁגַּם לָהּ הָיוּ אַוָּזִים לִמְכִירָה, אֲבָל הִיא לֹא הִכְרִיזָה עַל טוּב סְחוֹרָתָהּ וְלֹא קָרְאָה לְקוֹנִים לָבֹא אֵלֶיהָ, כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ שְׁאָר הַנָּשִׁים. וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב אֶל הָאִשָּׁה וַיִּבְחַן אֶת אַוָּזֶיהָ לְמַעַן דַּעַת, מַהוּ מִשְׁקָלָם. וַיִישְׁרוּ הָאַוָּזִים בְּעֵינָיו וַיִּקֶן שְׁלשָׁה מֵהֶם יַחַד עִם הַלּוּל, וַיַּעֲמֹס עַל שִׁכְמוֹ וַיַהֲפֹךְ פָּנָיו לָשׁוּב אֶל הָאַרְמוֹן. הוּא הוֹלֵךְ, וְהָאַוָּזִים הִתְחִילוּ צוֹרְחִים וּמְקַרְקְרִים, כְּדֶרֶךְ שֶׁהָאַוָּזִים עוֹשִׂים, וְרַק אֶחָד מֵהֶם יָשַׁב לוֹ דוּמָם בְּפִנַּת הַלּוּל, כְּאִלּוּ הָיָה שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת, וּמֵעֵת לְעֵת הִשְׁמִיעַ קוֹל אֲנָחָה כְּקוֹל אָדָם, וַיִּתְפַּלֵּא הַגַּמָּד מְאֹד, כִּי לֹא שָׁמַע כָּזֹאת מִיָּמָיו. “הָאַוָּז הַזֶּה, כִמְדוּמַנִי, חוֹלֶה הוּא”, דִּבֵּר אֶל עַצְמוֹ, אֵלֵךְ וְאֶשְׁחָטֶנּוּ, בְּטֶרֶם יָמוּת", אוּלָם הָאַוָּז עָנָה בְּקוֹל גָּדוֹל מְפוֹרָשׁ:

"אִם תִּדְקְרֵנִי בְּסַכִּינְךָ

בְּשִׁנַּי אֲנַשְּׁכֶךָ;

אִם תִּמְלֹק רֹאשִׁי יְמִינְךָ,

מָרָה תְהִי אַחֲרִיתֶךָ".

לְשֵׁמַע הַדְבָרִים הָאֵלֶּה נִבְעַת הַגַּמָּד וַיָּסַר אֶת הַלּוּל מֵעַל שִׁכְמוֹ וַיַּצִּיגוֹ עַל הָאָרֶץ. אָז נָתַן בּוֹ הָאַוָּז אֶת עֵינָיו הַיָּפוֹת וְהַמְּחֻכָּמוֹת וַיוֹסֶף לְהִתְאַנֵּחַ. “מַה נִּפְלָא הַדָּבָר”, קָרָא בַּעַל-הַחֹטֶם. יָכֹל אַתָּה לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן בְּנֵי אָדָם? לֹא פִלַלְתִּי לִשְׁמֹעַ כָּזֹאת. אַל תִּירָא, מִנּוֹצוֹתֶיךָ לֹא תִפּוֹל אַף אַחַת אָרְצָה. אוּלָם בָּרוּר הַדָּבָר, כִּי לֹא נוֹלַדְתָּ בַּנּוֹצוֹת הָאֵלֶּה. הֲרֵי גַם אָנֹכִי הָיִיתִי פַעַם אַחַת סְנָאִית נִקְלָה" “אָמְנָם צָדַקְתָּ”, הֵשִׁיב הָאַוָּז, "בְּאָמְרְךָ, כִּי לֹא נוֹלַדְתִּי בִּלְבוּשׁ בָּזוּי כָּזֶה. הוֹי, עַל גַּבֵּי עַרְשִׂי לֹא שָׁרָה לִי יוֹנַקְתִּי, כִּי מִימִי בַת וֶיטֶרְבּוּק הַגָּדוֹל תִּהְיֶה לְבָרוֹת לְאֵיזֶה דֻּכָּס! “הֵרָגְעִי-נָא, מָרַת מִימִי”. נִחַם אוֹתָהּ הַגַּמָּד: "כִּי אֲנִי, סְגַן הַטַּבָּח שֶׁל הַדֻּכָּס, נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי שׁוּם אָדָם לֹא יִגַּע בְּךָ לְרָעָה. אֲנִי אֲבִיאֵךְ אֶל חֶדְרִי, אַסְפִּיק לָךְ אֶת מְזוֹנֵךְ בְּרֶוַח וְעִתּוֹת הַפְּנָאי אֲבַלֶּה עִמָךְ בְּשִׂיחָה נָאָה. לַחֲבֵרַי בַּמִּטְבָּח אוֹמַר, כִּי מְפַטֵּם אֲנִי אַוָּז בְּאוֹפֶן מְיוּחָד בִּירָקוֹת שׁוֹנִים בַּשְּׁבִיל הַדֻּכָּס, וְכַאֲשֶׁר רַק אֶמְצָא שְׁעַת-כּשֶׁר, אוֹצִיאֵךְ לַחָפְשִׁי. בִּדְמָעוֹת עַל עֵינֶיהָ הוֹדְתָה לוֹ הָאֲוָּזָה.

וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד, כַּאֲשֶׁר אָמַר, וַיִּשְׁחַט אֶת שְׁנֵי הָאַוָּזִים, וּבְעַד מִימִי צִוָּה לִבְנוֹת דִּיר מְיוּחָד, בְּאָמְרוֹ, כִּי צָרִיךְ הוּא לְהַתְקִין אוֹתָהּ בְּאוֹפֶן אַחֵר לְגַמְרִי; וְלֹא מַאֲכַל אַוָּזִים פָּשׁוּט נָתַן לָהּ, אֶלָּא מַעֲשֵׂה-אוֹפֶה, מִגְדָּנוֹת וּמִינֵי-מְתִיקָה, וּבַשָּׁעוֹת שֶׁהָיָה חָפְשִׁי מֵעֲבוֹדָתוֹ, הָיָה הוֹלֵךְ אֵלֶיהָ לְשׂוֹחֵחַ אִתָּה וּלְנַחֲמָהּ בִּיגוֹנָהּ. בִּשְׁעַת בִּקּוּרָיו אֵלֶּה סִפְּרוּ זֶה לְזֶה אֶת כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתָם, וּבְאוֹפֶן כָּזֶה נוֹדַע לְבַעַל-הַחֹטֶם, כִּי הָאֲוָּזָה הִיא בִתּוֹ שֶׁל הַקּוֹסֵם וֶיטֶרְבּוּק, הַיּוֹשֵׁב עַל הָאִי גוֹטְלַנְדִּיָּה וְכִי רִיב הָיָה לוֹ עִם אֵיזוֹ פֵיאָה זְקֵנָה, שֶׁנִּצְּחָה אוֹתוֹ בְעָרְמָתָהּ, וּבִכְדֵי לְהִנָּקֵם בְּאוֹיְבָהּ, הָפְכָה אוֹתָהּ לְאַוָּזָה וַתִּגְנֹב אוֹתָהּ מִבֵּית אָבִיהָ, לַהֲבִיאָהּ הֵנָּה. וַיְהִי כַאֲשֶׁר סִפֵּר לָהּ בַּעַל-הַחֹטֶם אֶת קוֹרוֹתָיו הוּא, וַתֹּאמֶר הָאֲוָּזָה: מְלֻמָּדָה אֲנִי בְנִסְיוֹנוֹת. לִי וּלְאַחֲיוֹתַי מָסַר אַבָּא סִמָּנִים אֲחָדִים, כְּמוּבָן, בְּמִדָּה שֶׁהָיָה רַשָּׁאי לַעֲשׂוֹת זֹאת. הָרִיב, שֶׁהָיָה לְךָ עִם הַזְּקֵנָה אֵצֶל סַל-הַיְּרָקוֹת, הַשִּׁנּוּי, שֶׁנַּעֲשָׂה בְךָ פִּתְאֹם, כְּשֶׁהֵרַחְתָּ בְּאוֹתוֹ הַיָּרָק, גַּם מִלִּים אֲחָדוֹת שֶׁשָּׁנִיתָ לִי מִפִּיהָ שֶׁל הַזְּקֵנָה – כָּל זֶה מוֹרֶה לִי, כִּי הַקְסָמָתְךָ בָּאָה עַל-יְדֵי יְרָקוֹת, זֹאת אוֹמֵרֶת, אִם תִּמְצָא אֶת הַיֶּרֶק, שֶׁהִשְׁתַּמְּשָׁה בּוֹ הַפֵיאָה לְהַקְסִימְךָ, אֶפְשָׁר שֶׁיַּעֲמֹד לְךָ רֶוַח וְהַצָּלָה. זֶה הָיָה אָמְנָם תַּנְחוּמִים שֶׁל הֶבֶל בִּשְׁבִיל הַגַּמָּד, כִּי אֵיפֹה יָכֹל לִמְצֹא אֶת הַיֶּרֶק, בְּכָל זֹאת הוֹדָה לָאַוָּזָה עַל דְּבָרֶיהָ הַטּוֹבִים, אֲשֶׁר נָתְנוּ שֶׁמֶץ תִּקְוָה בְּלִבּוֹ.

ט.

אַחֵר הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וְאֶל הַדֻּכָּס בָּא מֶלֶךְ אֶחָד מִשְּׁכֵנָיו הַקְּרוֹבִים אֵלָיו לְבַקְּרוֹ. וַיִּשְׁלַח הַדֻּכָּס לִקְרֹא לַגַּמָּד בַּעַל-הַחֹטֶם וַיֹּאמֶר אֵלָיו: עַתָּה בָאָה הָעֵת לְהוֹכִיחַ לְעֵין כֹּל, כִּי עוֹבֵד אַתָּה אוֹתִי בֶאֱמוּנָה וּלְהַרְאוֹת אֶת כֹּחֲךָ הַגָּדוֹל בָּאֳמָּנוּת-הַבִּשּׁוּל, הַמֶּלֶךְ הַזֶּה, שֶׁבָּא לְבַקְּרֵנִי, אָמוּן מִנְּעוּרָיו עַל מַעֲדַנִּים כָּמוֹנִי, וּמִלְּבַד זֹאת הוּא חֲכַם-לֵב וְיַדְעָן גָּדוֹל בְּעִנְיְנֵי אֲכִילָה. עָלֶיךָ אֵיפוֹא לְהִשְׁתַּדֵּל, שֶׁנַּחַת שֻׁלְחָנִי יְהֵא מָלֵא תָמִיד מַאֲכָלִים כֹּה טוֹבִים, שֶׁתִּמְהוֹנוֹ יִגְדַּל מִיּוֹם לְיוֹם, וְנוֹסָף לָזֶה, אִם אֵין אַתָּה רוֹצֶה לְהַעֲלוֹת אֶת חֲמָתִי, הִזָּהֵר, שֶׁבְּכָל הַיָּמִים שֶׁהַמֶּלֶךְ הַזֶּה יְהֵא סָמוּךְ עַל שֻׁלְחָנִי, לֹא תָבִיא לְפָנֵינוּ מַאֲכָל אֶחָד פַּעֲמַיִם. תַּחַת זֹאת הָרְשׁוּת בְּיָדְךָ לִדְרוֹשׁ מֵאֵת שַׂר-אוֹצְרוֹתַי כָּל מַה שֶּׁנָּחוּץ לְךָ, וְאַף אִם תְּהֵא צָרִיךְ לִצְלוֹת בְּשׁוּמָן זָהָב וַאֲבָנִים טוֹבוֹת, אַל יִפּוֹל לִבְּךָ עָלֶיךָ, כִּי מוּטַב שֶׁאֶהְיֶה עָנִי כָל יָמֵי וְאַל יִתְבַּזֶּה כְבוֹדִי בְעֵינֵי הַמֶּלֶךְ אוֹרְחִי.

וַיִּשְׁתַּחוּ הַגַּמָּד לִפְנֵי הַדֻּכָּס וַיֹּאמֶר: כְּחֶפְצְךָ, אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס כֵּן יָקוּם וְכֵן יִהְיֶה. אִם יִהְיֶה אֱלֹהִים עִמָּדִי, אֶעֱשֶׂה הַכֹּל בְּאוֹפֶן שֶׁיָּפִיק רָצוֹן מֵאֵת מֶלֶךְ הַגַּסְטְרוֹנוֹמִים הַזֶּה.

וְהַגַּמָּד נִגַּשׁ אֶל עֲבוֹדָתוֹ בִּזְרִיזוּת יְתֵרָה, הוּא לֹא חָס עַל אֹצְרוֹתָיו שֶׁל הַדֻּכָּס וְעוֹד מְעַט מִזֶּה חָס עַל עַצְמוֹ, כָּל הַיּוֹם כֻּלּוֹ הָיָה עַמּוּד אֵשׁ וְעָשָׁן מַפְסִיק בֵּינוֹ וּבֵין שְׁאָר אַנְשֵׁי הַמִּטְבָּח וְקוֹלוֹ הָיָה הוֹלֵךְ וְסוֹבֵב אֶת כָּל פִּנּוֹת הַמִּטְבָּח, כִּי הוּא הָיָה לְמוֹשֵׁל וּמְצַוֶּה לְכָל עוֹזְרֵי הַטַּבָּחִים וְלַטַּבָּחִים הַפְּחוּתִים מִמֶּנוּ בְמַעֲלָה.

אַרְבָּעָה-עָשָׂר יוֹם כְּבָר הָיָה הַנָּסִיךְ הָאוֹרֵחַ בְּבֵית הַדֻּכָּס וַיְחִי חַיֵּי תַעֲנוּגִים. הֵם אָכְלוּ לֹא פָחוֹת מֵחָמֵשׁ סְעוּדוֹת בְּיוֹם, וְהַדֻּכָּס הָיָה שְׂבַע רָצוֹן מֵאֳמָנוּתוֹ שֶׁל הַגַּמָּד, כִּי רָאָה, שֶׁגַּם עַל מֵצַח אוֹרְחוֹ הָיְתָה חֲרוּתָה קוֹרַת-רוּחַ. בַּיּוֹם הַחֲמִשָּׁה-עָשָׂר שָׁלַח הַדֻּכָּס לִקְרֹא לַגַּמָּד לָבֹא אֵלָיו בִּשְׁעַת הַסְּעוּדָה וַיַּצִּיגֵהוּ לִפְנֵי הַנָּסִיךְ וַיִּשְׁאָלֵהוּ, אִם יָשְׁרוּ בְּעֵינָיו הַמַּטְעַמִּים שֶׁעָשָׂה לוֹ הַגַּמָּד.

“הִנְּךָ טַבָּח מַפְלִיא לַעֲשׂוֹת”, עָנָה הַנָּסִיךְ, “וְיוֹדֵעַ אַתָּה, מַה הִיא סְעוּדָה טוֹבָה. בְּמֶשֶׁךְ כָּל הָעֵת, שֶׁאֲנִי אוֹכֵל לֶחֶם עַל שֻׁלְחָן אֲדוֹנֶיךָ, לֹא נָתַתָּ לְפָנֵינוּ מַאֲכָל אֶחָד שְׁתֵּי פְעָמִים וְהַכֹּל נַעֲשָׂה בְאוֹפֶן הַיּוֹתֵר טוֹב. אוּלָם הַגִּידָה-נָא, מִפְּנֵי מָה אֵינְךָ עוֹשֶׂה לָנוּ אֶת מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת, אֶת הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה”?.

וַיֶּחֱרַד הַגַּמָּד וַיִּבָּהֵל, כִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל-דְּבַר מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת הַזּוֹ. בְּכָל זֹאת הִתְאוֹשֵׁשׁ וַיַּעֵן: הָהּ, אֲדוֹנִי, קַוֵּה קִוִּיתִי, שֶׁעוֹד יָמִים רַבִּים יִהְיוּ פָנֶיךָ מְאִירִים בַּחֲצַר אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס, עַל כֵּן חִכִּיתִי בַמַּאֲכָל הַזֶּה, כִּי בַמֶּה יִתְרַצֶּה הָעֶבֶד אֶל אֲדוֹנָיו לִפְנֵי לֶכְתּוֹ מֵאִתָּנוּ, אִם לֹא בְמַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת"?

“מַה?” קָרָא הַדֻּכָּס בִּשְׂחוֹק. “וּבְנוֹגֵעַ לִי חָפַצְתָּ אֵיפוֹא לְחַכּוֹת עַד יוֹם מוֹתִי, בִּכְדֵי לְקַדֵּם אָז אֶת פָּנַי בַּמִּנְחָה הַזֹּאת? כִּי גַם לִי לֹא הִגַּשְׁתָּ אֶת הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה אַף פַּעַם אֶחָת. עַל-דְּבַר מִנְחַת-הַפְּרִידָה תַּחֲשׁוֹב פַּעַם אַחֶרֶת, וְעַתָּה עָלֶיךָ לְהַעֲלוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה עַל שֻׁלְחָנִי כָּעֵת מָחָר”.

“כְּמִצְוַת אֲדוֹנִי הַדֻּכָּס כֵּן אֶעֱשֶׂה”, עָנָה הַגַּמָּד וַיֵּלֶךְ לוֹ. אֲבָל לִבּוֹ לֹא הָיָה טוֹב עָלָיו, כִּי חָשׁ, שֶׁיּוֹם חֶרְפָּתוֹ וְקַלְקָלָתוֹ מְמַשְׁמֵשׁ וּבָא. הוּא לֹא יָדַע, אֵיךְ לַעֲשׂוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה, וְתַחַת לְשׁוּב אֶל הַמִּטְבָּח, הָלַךְ אֶל חֶדְרוֹ וַיֵּבְךָ עַל קְשִׁי גוֹרָלוֹ. עוֹד הוּא יוֹשֵׁב וּבוֹכֶה וְהִנֵּה הָאֲוָּזָה מִימִי, שֶׁהָיְתָה רַשָּׁאִית לְטַיֵּל בְּחֶדְרוֹ, קָרְבָה אֵלָיו וַתִּשְׁאָלֵהוּ, מִפְּנֵי מַה הוּא בוֹכֶה, וּכְשֶׁשָּׁמְעָה עַל-דְּבַר הַפַּשְׁטִידָה סוּצֵירֵינָה אָמְרָה: “הַמַּאֲכָל הַזֶּה הָיָה עוֹלֶה לְעִתִּים קְרוֹבוֹת עַל שֻׁלְחָן אָבִי וַאֲנִי יוֹדַעַת בְּקֵרוּב, מַה דָּרוּשׁ לוֹ. לֵךְ וְלָקַחְתָּ כַּךְ וָכַךְ מִמִּין זֶה וְכַךְ וָכַךְ מִמִּין זֶה, וְאִם יִמְעֲטוּ הַמִּינִים הָאֵלֶּה מִהְיוֹת הַכֹּל שֶׁאַתָּה צָרִיךְ, בִּכְדֵי לַעֲשׂוֹתָהּ יָפָה-יָפָה, הֲרֵי אֵין הָאֲדוֹנִים הָאֵלֶּה בַעֲלֵי חֵיךְ טוֹעֵם בְּיוֹתֵר”. כֹּה דִּבְּרָה מִימִי, וּלְשֵׁמַע דְּבָרֶיהָ קָפַץ הַגַּמָּד מִמְּקוֹמוֹ מֵרוֹב שִׂמְחָה וַיְבָרֵךְ אֶת הַיּוֹם, שֶׁבּוֹ קָנָה אֶת הָאֲוָּזָה, וַיִּפֶן וַיֵּלֶךְ אֶל הַמִּטְבָּח לְהָכִין אֶת הַפַּשְׁטִידָה. בַּתְּחִלָּה עָשָׂה פַּשְׁטִידָה קְטַנָּה לְמִבְחָן וַיִּוָכַח לָדַעַת, שֶׁטַּעֲמָהּ יָפֶה מְאֹד, וְרֹאשׁ-הַטַּבָּחִים, שֶׁנָּתַן לוֹ לִטְעֹם מִמֶּנָּה, מִלֵּא פִיו תְּהִלָּתָהּ.

וַיְהִי מִמָּחֳרָת וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד פַּשְׁטִידָה יוֹתֵר גְּדוֹלָה וַיַּעֲלֶינָה בְעוֹדָהּ חַמָּה, כְּמוֹ שֶׁיָּצְאָה מִן הַתַּנּוּר, וְרַק בְּזֵר פְּרָחִים סָבִיב לָהּ, עַל שֻׁלְחָן הַדֻּכָּס; אַחֵר לָבַשׁ אֶת שִׂמְלַת-הַחַג הַיּוֹתֵר טוֹבָה וַיֵּלֶךְ אֶל חֲדַר-הָאֹכֶל, כֵּיוָן שֶׁנִּכְנַס, מָצָא אֶת הַמְּנַתֵּחַ הָרָאשִׁי עָסוּק בְּבִתּוּר הַפַּשְׁטִידָה לִנְתָחִים וּמְחַלֵּק בְּמַגְרֵפַת-כֶּסֶף מָנוֹת יָפוֹת לִפְנֵי הַדֻּכָּס וְאוֹרְחוֹ. הַדֻּכָּס בָּצַע כְּדֵי בְלִיעָה וַיָּבֵא אֶל פִּיו וַיִּשָׂא עֵינָיו אֶל הַסִּפּוּן וְיִקְרָא: אַה! אַה! אַה! הֲכִי קֹרָא שְׁמָהּ מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידָה! אֲבָל גַּם הַגַּמָּד שֶׁלִּי הוּא מֶלֶךְ הַטַּבָּחִים!

הָאַף אֵין זֹאת, יְדִידִי הַיָּקָר?" הָאוֹרֵחַ טָעַם בִּקְצֶה לְשׁוֹנוֹ חֲתִיכוֹת קְטַנּוֹת אֲחָדוֹת וַיִּבְחַן בְּשׂוּם-לֵב וַיִּשְׂחַק בְּבַת-צְחוֹק שֶׁל לַעַג, וּבְהַתִּיקוֹ אֶת הַפִּנְכָּה מִמֶּנּוּ וָהָלְאָה, אָמַר: טוֹבָה הַפַּשְׁטִידָה וְטַעֲמָה עָרֵב, אוּלָם לִכְלַל סוּצֵירֵינָה עֲדַיִן לֹא בָאָה; זֹאת הִכַּרְתִּי מִיָּד".

אָז קָמַט הַדֻּכָּס אֶת מִצְחוֹ בְאִי-רָצוֹן וּפָנָיו נִתְכַּרְכְּמוּ מִבּוּשָׁה. “כֶּלֶב חָצוּף!” קָרָא, “אֵיכָכָה מְלָאֲךָ לִבְּךָ לַעֲשׂוֹת כָּזֹאת לַאֲדוֹנֶיךָ? הַאֲצַוֶּה לְהַתִּיז אֶת רֹאשְׁךָ, לְמַעַן עֲנָשְׁךָ עַל טַבָּחוּתְךָ הָרָעָה?” “הָהּ אֲדוֹנִי! בֵּאלֹהִים נִשְׁבַּעְתִּי, כִּי עָשִׂיתִי אֶת הַפַּשְׁטִידָה עַל-פִּי כָל כְּלָלֵי אֳמָנוּת-הַבִּשּׁוּל. אִי-אֶפְשָׁר שֶׁתְּהֵא חֲסֵרָה מַשֶּׁהוּ!” כֹּה דִבֵּר הַגַּמָּד וְכָל גּוּפוֹ רָעַד.

“שֶׁקֶר אַתָּה דוֹבֵר, רֵיקָא!” עָנָה הַדֻּכָּס, בְּהָדְפוֹ אוֹתוֹ בְרַגְלוֹ. אִם כִּדְבָרֶיךָ כֵּן הוּא, אָז לֹא הָיָה אוֹרְחִי אוֹמֵר, כִּי תֶחֱסַר דְּבַר-מָה, אוֹתְךָ עַצְמְךָ אֲצַוֶּה לִגְזֹר לִגְזָרִים וְלֶאֱפוֹת מֵהֶם פַּשְׁטִידָה!" “יִכָּמְרוּ-נָא רַחֲמֶיךָ!” קְרָא הַקָּטָן וַיִּזְחַל עַל בִּרְכָּיו אֶל הָאוֹרֵחַ וַיְחַבֵּק בְּיָדָיו אֶת רַגְלָיו. יֹאמַר-נָא אֲדוֹנִי, אֵיזֶה חֶסְרוֹן מָצָא בַּמַּאֲכָל הַזֶּה וְאֶשְׁתַּדֵּל לְמַלְּאוֹתוֹ, אַל-נָא יִתֵּן אֲדוֹנִי אֶת עַבְדּוֹ לָמוּת בִּשְׁבִיל מְלֹא כַף בָּשָׂר וְקֶמַח".

“שָׁוְא כָּל עֲמָלְךָ”, עָנָה הָאוֹרֵחַ בִּשְׂחוֹק עַל שְׂפָתָיו; עוֹד אֶתְמוֹל יָדַעְתִּי, שֶׁלֹּא תּוּכַל לַעֲשׂוֹת אֶת הַפַּשְׁטִידָה הַזֹּאת כְּטַבָּחִי שֶׁלִּי; הֱוֵה יוֹדֵעַ, כַּאן חָסֵר יֶרֶק אֶחָד, שֶׁאֵינוֹ יָדוּעַ כְּלַל בַּמָּקוֹם הַזֶּה, הַיֶּרֶק זורֵר-בְּתַאֲוָה. בְּלִי הַיֶּרֶק הַזֶּה תְּהֵא הַפַּשְׁטִידָה מְחֻסֶּרֶת תַּבְלִין וּלְעוֹלָם לֹא יִטְעַם אֲדוֹנֶיךָ בּוֹ אֶת הַטַּעַם הָרָאוּי".

וַיִּקְצֹף מוֹשֵׁל פְרַנְקִיסְטַן מְאֹד וַיִּקְרָא בְעֵינַיִם רוֹבוֹת בְּרָקִים: טָעֹם אֶטְעַם! בִּכְבוֹדִי, כְּבוֹד נְסִיכִים, אֲנִי נִשְׁבָּע, מָחָר תּוּבָא לְפָנֶיךָ הַפַּשְׁטִידָה בְטַעֲמָהּ וּבְרֵיחָהּ, כְּמוֹ שֶׁהִיא צְרִיכָה לִהְיוֹת לְפִי דְבָרֶיךָ, אוֹ רֹאשׁ הַנַּעַר הַזֶּה יֻקָּע לְעֵינֶיךָ עַל שַׁעַר הָאַרְמוֹן. צֵא מִזֶּה, כֶּלֶב, עוֹד פַּעַם אֲנִי נוֹתֵן לְךָ זְמַן שֶׁל יוֹם וְלַיְלָה אֶחָד".

כֹּה קָרָא הַדֻּכָּס, וְהַגַּמָּד שָׁב אֶל חֶדְרוֹ וַיֵּבְךְּ בְּאָזְנֵי הָאֲוָּזָה עַל גּוֹרָלוֹ הַמַּר וַיּוֹסֶף, כִּי סוֹף סוֹף מוֹת יוּמָת, כִּי לֹא שָׁמַע מֵעוֹלָם עַל-דְּבַר יֶרֶק כָּזֶה.

וַתַּעַן הָאֲוָּזָה וַתֹּאמַר: אִם אֵין לְךָ צַעַר גָּדוֹל מִזֶּה, אָז יָכֹל אוּכַל לְהוֹשִׁיעַ לְךָ, כִּי אָבִי לִמְּדַנִי לָדַעַת אֶת כָּל הַיְּרָקוֹת שֶׁבָּעוֹלָם. בִּזְּמַן אַחֵר הָיִיתָ אָמְנָם בֶּן-מָוֶת, אֲבָל לְאָשְׁרְךָ הַיּוֹם הוּא רֹאשׁ הַחֹדֶשׁ וּבָעֵת הַזֹּאת יָצִיץ הַיֶּרֶק הַזֶּה. אֱמָר-נָא; הֲיֵשׁ עַרְמוֹנִים עַתִּיקֵי-יָמִים בְּקִרְבַת הָאַרְמוֹן?"

“יֵשׁ וָיֵשׁ!” עָנָה בַּעַל-הַחֹטֶם, שֶׁכְּבָר הוּקַל לוֹ מְעַט. אֵצֶל הַיְאוֹר, כְּמָאתַיִם צְעָדִים מֵהָאַרְמוֹן, עוֹמֶדֶת שׁוּרָה שְׁלֵמָה; אַךְ לָמָּה זֶה תִּשְׁאֲלִי לָהֶם?" רַק לְרֶגֶל עַרְמוֹנִים עַתִּיקִים צוֹמֵחַ הַיֶּרֶק הַזֶּה“, אָמְרָה מִימִי. לָכֵן אַל נָא נִשְׁהֶה הַרְבֵּה, רַק נֵלְכָה אֶל הָעַרְמוֹנִים לְחַפֵּשׂ אַחֲרָיו. קָחֵנִי עַל זְרוֹעוֹתֶיךָ וְהוֹשִׁיבֵנִי עַל הָאָרֶץ כְּשֶׁנִּהְיָה בַּחוּץ; חֲפֵצָה אֲנִי לְחַפֵּשׂ עֲבוּרֶךָ”.

וַיַּעַשֹ הַגַּמָּד כִּדְבַר הָאֲוָּזָה וַיֵּלֶךְ עִמָּהּ אֶל שַׁעֵר הָאַרְמוֹן. וַיְהִי כְבוֹאָם אֶל הַשַּׁעַר וַיִּשְׁלַח הַשּׁוֹעֵר אֶת אֲזֵנוֹ לִקְרָאתָם וַיֹאמַר: בַּעַל-הַחֹטֶם הַטּוֹב שֶׁלִּי, קִצְּךָ בָּא-בָא; לָצֵאת מִשַּׁעַר הָאַרְמוֹן וָחוּצָה אֵינְךָ רַשָּׁאִי. מִצְוַת שׁוֹמֵר הַבַּיִת חָזְקָה עָלַי, לְבִלְתִּי תֵת אוֹתְךָ לָצֵאת".

“אֲבָל אֶל הַגָּן הֲרֵי יֵשׁ לִי רְשׁוּת לָלֶכֶת”, עָנָה הַגַּמָּד. הוֹאֵל וּשְׁלַח אֶחָד מֵאֲנָשֶׁיךָ אֶל אֲשֶׁר עַל הַבַּיִת, לִשְׁאֹל אֶת פִּיו, אִם מֻתָּר לִי לָלֶכֶת אֶל הַגַּן לְבַקֵּשׁ יְרָקוֹת". הַשּׁוֹעֵר מִלֵּא אַחֲרֵי בַקָּשָׁתוֹ וְהָרְשׁוּת נִתָּנָה; כִּי הַגַּן הָיָה מֻקָּף חוֹמָה גְבֹהָה וְעַל-דְּבַר בְּרִיחָה אִי-אֶפְשָׁר הָיָה לַחֲשֹׁב כְּלָל. וּכְשֶׁנִכְנָס הַגַּמָּד עִם הָאֲוָּזָה מִימִי אֶל הַגַּן לֹא אֵחַר הַגַּמָּד לַעֲשׂוֹת כִּרְצוֹנָהּ וַיּוֹשֶׁב אוֹתָהּ בִּזְהִירוּת עַל הָאָרֶץ, וְהָאֲוָּזָה מִהֲרָה לָלֶכֶת אֶל הַיְאוֹר, לִמְקוֹם שָׁם עָמְדוּ הָעַרְמוֹנִים, הַגַּמָּד הָלַךְ אַחֲרֶיהָ אָבֵל וַחֲפוּי-רֹאשׁ, כִּי הֲלֹא זוֹ הָיְתָה תִקְוָתוֹ הַיְחִידָה הָאַחֲרוֹנָה; אִם לֹא יִמָּצֵא הַיֶרֶק הַדָּרוּשׁ בֵּין הָעַרְמוֹנִים, כֹּה גָמַר הַגַּמָּד בְּלִבּוֹ, יִהְיֶה נוֹחַ לוֹ, שֶׁיַּפִּיל עַצְמוֹ לְתוֹךְ הַיְאוֹר, מִשֶּׁיִּכְרְתוּ אֶת רֹאשׁוֹ. הָאֲוָּזָה חִפְּשָׂה, אַךְ לַשָּׁוְא. הִיא בָדְקָה בֵין כָּל הָעַרְמוֹנִים, הָפְכָה בְמַקוֹרָה כָל עֵשֶׂב וָעֵשֶׂב, אֲבָל אֶת הַיֶּרֶק לֹא מָצְאָה, וּמֵרוֹב צַעַר וָפַחַד הִתְחִילָה בוֹכָה; כִּי הַיּוֹם כְּבָר רֵד וְקָשֶׁה הָיָה לְהַכִּיר אֶת הַדְּבָרִים שֶׁמִּסָּבִיב.

אָז עוֹפְפוּ מַבָּטֵי הַגַּמָּד עַל פְּנֵי הַיְאוֹר וּפִתְאֹם קָרָא: רְאִי-נָא, רְאִי, שָׁם מֵעֵבֶר הַיְאוֹר עוֹמֵד עוֹד עַרְמוֹן גָּדוֹל אֶחָד, נֵלְכָה-נָא שָׁמָה וּנְחַפְּשֶׂנּוּ תַחְתָּיו. אֶפְשָׁר, כִּי שָׁם יִפְרַח אָשְׁרִי", הָאֲוָּזָה קָפְצָה וְעָפָה בְרֹאשׁ וְהוּא רָץ אַחֲרֶיהָ, כְּכָל אֲשֶׁר יָכְלוּ רַגְלָיו הַקְּטַנּוֹת לָרוּץ. הָעַרְמוֹן הֵטִיל צֵל כֵּהֶה וַיְהִי חֹשֶׁךְ מִסָּבִיב, כִּמְעַט לֹא הָיָה אֶפְשָׁר לְהַכִּיר דָּבָר. פִּתְאֹם עָצְרָה הָאֲוָּזָה בְּלֶכְתָּהּ וַתְּכַשְׁכֵּשׁ בִּכְנָפֶיהָ מֵרוֹב שִׂמְחָה, אַחֲרֵי-כֵן הִכְנִיסָה אֶת רֹאשָׁהּ בִמְהִירוּת גְּדוֹלָה לְתוֹךְ הֶחָצִיר הַגָּבֹהַּ, קָטְפָה דְבַר-מָה וּמָסְרָה אוֹתוֹ בִתְנוּעַת-חֵן לְיַד הַגַּמָּד, הַמִּשְׁתָּאֶה לְמַרְאֵה עֵינָיו, וַתֹּאמַר: הוּא הַיֶּרֶק הַנָּחוּץ לָךְ. פֹּה גְדֵלִים הַרְבֵּה יְרָקוֹת כָּאֵלֶּה, עַד כִּי יִהְיֶה לְךָ תָּמִיד דֵּי מַחֲסוֹרְךָ. שָׁקוּעַ בְּמַחֲשָׁבוֹת הִסְתַּכֵּל הַגַּמָּד בַּיֶּרֶק.

רֵיחַ עָרֵב עָלָה מִמֶּנּוּ אֶל אַפּוֹ וּמִבְּלִי מֵשִׁים נִזְכַּר אֶת אֲשֶׁר רָאָה אָז בִּשְׁעַת הִשְׁתַּנּוּת צוּרָתוֹ. הַקֶּלַח וְהֶעָלִים הָיוּ כְּחַלְחַלִּים-יְרֻקִּים וַעֲלֵיהֶם פֶּרַח אָדֹם מְאֹד, שֶׁשּׁוּלָיו הָיוּ מִצֶּבַע כָּתֹם.

“יְהִי שֵׁם ד' מְבֹרָךְ!” קָרַא הַגַּמָּד. אֵיזֶה פֶּלֶא! כִּמְדוּמֶה לִי, הוּא הַפֶּרַח שֶׁהָפַךְ אוֹתִי מִסְּנָאִית לְאִישׁ מָשְׁחַת הַמַּרְאֶה כָזֶה; הַאֲנַסֶּה לְהָסִיר אֶת הַכְּשָׁפִים?

“עוֹד לֹא”, אָמְרָה הָאֲוָּזָה. “קַח מֵהַיֶּרֶק הַזֶּה מְלֹא כַפְּךָ וְהָלַכְנוּ יַחְדָּו אֶל חַדְרְךָ וְאָסַפְנוּ אֶת כַּסְפְּךָ וְכָל אֲשֶׁר לְךָ וְאַחֲרֵי-כֵן תְּנַסֶּה, בַמֶּה גָדוֹל כֹּחוֹ שֶׁל הַיָּרָק”.

וַיֵּלְכוּ וַיָּשׁוּבוּ שְׁנֵיהֶם אֶל חֲדַר הַגַּמָּד וְלֵב הַגַּמָּד הִכָּה אוֹתוֹ מַכָּה רַבָּה מֵרוֹב הִתְרַגְּשׁוּת. אַחֲרֵי אֲשֶׁר קָשַׁר בִצְרוֹר חֲמִשִּׁים אוֹ שִׁשִּׁים אָדוּם, שֶׁחָשַׂךְ לְיוֹם רָע, בְּגָדִים אֲחָדִים וּנְעָלִים, אָמַר: “אִם חֵפֶץ ד' יַצְלִיחַ בְּיָדִי, יוּסַר סֻבָּלִי זֶה מֵעָלָי”, וַיִּתְחַב אֶת חָטְמוֹ עָמֹק-עָמֹק לְתוֹךְ הַיְרָקוֹת וַיִּשְׁאַף אֶת רֵיחַם אֶל קִרְבּוֹ.

וְלֹא הָיוּ רְגָעִים מוּעָטִים עַד שֶׁהִתְחִילוּ אֲבָרָיו מִתְפָּרְקִים וּמִתְמַתְּחִים; הוּא הִרְגִּישׁ, אֵיךְ רֹאשׁוֹ הִזְדַּקֵּר מִתּוֹךְ כְּתֵפָיו, וְהִתְנַשֵּׂא לְמַעֲלָה, הוּא הִבִּיט לְמַטָּה אֶל חָטְמוֹ וְרָאָה אוֹתוֹ הוֹלֵךְ הָלֹךְ וְקַטֹן, הָלֹךְ וְקָטֹן, גַבּוֹ וְחָזֵהוּ הִתְיַּשְׁרוּ וְרַגְלָיו נַעֲשׂוּ יוֹתֵר אֲרֻכּוֹת.

הָאֲוָּזָה הִסְתַּכְּלָה בְּכָל אֲשֶׁר נַעֲשָׂה בְּתִמָּהוֹן. “הֶאָח, מַה גָּדַלְתָּ, מַה יָפְיָפִיתָ!” קָרְאָה. “בָּרוּךְ ד', כִּי לֹא נִשְׁאַר בְּךָ מְאוּמָה מִכָּל אֲשֶׁר הָיִיתָ עַד עָתָּה! וַיִּשְׂמַח יַעֲקֹב שִׂמְחָה גְדוֹלָה וַיִּפְרֹשׂ כַּפָּיו הַשָּׁמָיְמָה וַיִּתְפַּלֵּל. אוּלָם בְּגֹדֶל שִׂמְחָתוֹ לֹא שָׁכַח אֵת אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ הָאֲוָּזָה מִימִי; אָמְנָם בְּלִבּוֹ גָבְרָה עַתָּה הַתְּשׁוּקָה לָשׁוּב תֵּכֶף אֶל הוֹרָיו, אַךְ רֶגֶשׁ הַתּוֹדָה, שֶׁהִתְעוֹרֵר בְּקִרְבּוֹ בְּיַחַס אֶל הָאֲוָּזָה, נָצַח אֶת הַחֵשֶׁק הַזֶּה: “לְמִי עָלֵי לְהַחֲזִיק טוֹבָה, אִם לֹא לָךְ”, אָמַר לָהּ, כִּי שָׁבָה גְּוִיָּתִי לִהְיוֹת כְּבָרִאשׁוֹנָה? לוּלֵא הָיִית אַתְּ בְּעוֹזְרַי, לֹא מָצָאתִי אֶת הַיֶּרֶק הַזֶּה וְאָז הָיִיתִי נִשְׁאַר כָּל יָמַי בַּצּוּרָה הַמְּשֻׁנָּה הַזֹּאת אוֹ הָיִיתִי מֵת תַּחַת יַד הַתַּלְיָן. חָפֵץ אֲנִי לִגְמֹל לָךְ כְּפָעֳלֵךְ, אֲשֶׁר פָּעַלְתְּ לִי וְלַהֲבִיאֵךְ אֶל אָבִיךְ; הוּא הַמְּנֻסֶּה כָּל-כַּךְ בְּמַעֲשֵׂי כְשָׁפִים יָסִיר מִמֵּךְ בְנָקֵל אֶת הַנֶּגַע הַזֶּה”. הָאֲוָּזָה קִבְּלָה אֶת הַצָּעָתוֹ בִּדְמָעוֹת שֶׁל שִׂמְחָה. וַיָּבֵא יַעֲקֹב שָׁלֵם, מִבְּלִי אֲשֶׁר הִכִּירוֹ אִישׁ, בְּעָבְרוֹ דֶרֶךְ הַשַּׁעַר, אֶל שְׂפַת הַיָּם וַיָּשֶׂם אֶת פְּעָמָיו אֶל עִיר מְגוּרֵי הוֹרֶיהָ שֶׁל מִיָּמַי,

י.

מָה אֲסַפֵּר לָכֶם עוֹד? דַּי לָכֶם לָדַעַת, שֶׁשְּׁנֵיהֶם הִגִּיעוּ לִמָחוֹז חֶפְצָם, שֶׁוֶּיטֶרבּוֹק נִתֵּק בִּלְהָטָיו אֶת חַבְלֵי הַקֶּסֶם מֵעַל גְּוִיַּת בִּתּוֹ, וּלְיַעֲקֹב נָתַן מַתָּנוֹת וַיִּשְלָחֵהוּ בְשָׁלוֹם אֶל בֵּית הוֹרָיו; כִּי הוּא בָא בְשָׁלוֹם אֶל עִיר מוֹשַׁב אֲבוֹתָיו, אֲשֶׁר הִכִּירוּ בָאִישׁ הַצָּעִיר וְהַנֶּחֱמָד לְמַרְאֶה אֶת בְּנָם, אֲשֶׁר אָבַד לָהֶם, וַיְקַבְּלוּהוּ בְשִׂמְחָה רַבָּה, וְשֶׁבִּמְחִיר הַמַּתָּנוֹת, אֲשֶׁר הֵבִיא עִמּוֹ מֵאֵת וֶיטֶרְבּוּק, קָנָה לוֹ חֲנוּת וַיִּצְבֹּר הַרְבֵּה כֶסֶף וַיְחִי חַיֵּי אשֶׁר.

עוֹד זֹאת אַגִּיד לָכֶם, כִּי אַחֲרֵי בָרְחוֹ מֵאֵת הַדֻּכָּס קָמָה בָאַרְמוֹן מְהוּמָה וּמְבוּכָה גְדוֹלָה; כִּי מִמָּחֳרָת הַיּוֹם הַהוּא, כְּשֶׁחָפֵץ הַדֻּכָּס לְמַלְּאוֹת אַחֲרֵי שְׁבוּעָתוֹ וּלְצַוֹּת לְהָסִיר אֶת רֹאשׁ הַגַּמָּד מֵעָלָיו, רָאוּ, כִי נֶעֱלֵם, וַיְבַקְּשׁוּהוּ וְלֹא נִמְצָא. וְהַנָסִיךְ הֶחֱלִיט, שֶׁהַדֻּכָּס עָזַר לוֹ בַלָּאט לְהִמָּלֵט, בִּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה צָרִיךְ לִשְׁלֹחַ יָדוֹ בְטַבָּחוֹ הֲכִי טוֹב, וְהֶאֱשִׁים אוֹתוֹ, כִי לֹא עָמַד בְּדִבּוּרוֹ.

וַתָּקָם מְרִיבָה בֵּין שְׁנֵי הַנְּסִיכִים הָאֵלֶּה, שֶׁהֵבִיאָה לִידֵי מִלְחָמָה קָשָׁה, הַיְּדוּעָה בְדִבְרֵי-הַיָּמִים בְּשֵׁם “מִלְחֶמֶת הַיְרָקוֹת”. הַרְבֵּה דָם נִשְׁפַּךְ, וּלְסוֹף נִכְרְתָה בֵינֵיהֶם בְּרִית שָׁלוֹם, הַנִּקְרָא אֶצְלֵנוּ “שְׁלוֹם הַפַּשְׁטִידוֹת”, מִפְּנֵי שֶׁלֶמִשְׁתֵּה-הַפִּיּוּס הוּכָנָה עַל-יְדֵי טַבָּחוֹ שֶׁל הַנָּסִיךְ הַסּוּצֵירֵינָה, מַלְכַּת הַפַּשְׁטִידוֹת שֶׁעָרְבָה מְאֹד לְחֵיךְ הַדֻּכָּס.