¹

אני מקדם בברכה את היבחר מר פינחס רוטנברג לראש הישוב בשעה זו. אני מכיר במר פ. ר. סגולה יקרה: עבודה המוטלה על כתפיו – הוא שואף לקדמה לשעות, לא לימים. ומתוך שאני מכיר בו את זאת, רצוני להגיד מה אני דורש מהישוב וממי שנבחר היום לעמוד בראשו:

לא טוב שבארץ־ישראל ידפוק בימים האלה רק דופק אחד: הדופק של הספסרות המסחרית בצרכי אוכל ובכל סחורה אחרת. צריך שידפוק עוד איזה דופק… נחוצה עבודה! לא יתכן כי יתבטלו עכשיו אלפי אנשים מלאי כוח – ומחר לא יהיה לנו היכן להסתתר מהתקפות אויר. מפליאה העזובה בקרבנו! ידעתי: גבול לא יעברהו לטבע האדם. דברים מאד איומים, כמו דברים מאד גדולים, אין אנשים מסוגלים לחיותם בשעתם ולהדגישם במלוא תכנם. על כן גם הדיבורים אינם משפיעים. אין ספק כי כל יום עזוב ללא מעשה יחסר לנו. דרושה שקידה על נכסינו החיים. יש שטח גדול של פרדסים, אשר אם לא יעובדו ימותו לגמרי, או ימותו למחצה, לשליש או לרביע. צריך שיהיה בנו כוח להגיד לאנשים: “לעבוד!” על מנת למצוא דרך לסידור הענינים תוך כדי המשך העבודה.

נחוצה דאגה גדולה להספקה! יש להכות את הספסרות: יהי בטחון כי מחר לא נרעב. אין זה עתה הישוב ההוא שהיה לנו במלחמה הקודמת. אז היינו חמישים אלף, שיכלו לפרנסם בהבאת מזונות מבחוץ. עתה עתידים אנו לאכול איש את רעהו, אם לא נדאג להבטחת התנאים ההכרחיים להרחבת היצור. לשם כך אין צורך בסכומים ענקיים והכסף הזה מוכרח להימצא בעוד ניתן לקנות וניתן להביא! צריך למצוא את הסכום הדרוש קודם כל מהישוב עצמו, וצריך להניע את הממשלה לעזרה דחופה וממשית.

ועיקר הדאגה היא למחר, לעתיד. יש להקים בתוך היהדות באמריקה ובארצות האנגלו־סכסיות – בעיקר אנגליה ואמריקה – תנועת התנדבות, על מנת לעלות לארץ־ישראל בשעת־הכושר הראשונה. אין איש מאתנו יודע מתי ואיך ובאיזו צורה – אבל בוא תבוא שעת־הכושר, כשכוֹח יהודי גדול יוכל להיכנס לארץ, לחיות אתנו פה, ולעמוד אתנו פה. עלינו להקים את הכוח המתנדב הזה באמריקה ומחוץ לאמריקה, עלינו לעורר את הנוער היהודי בארצות אלה, כי תהיינה עיניו נשואות לארץ־ישראל.

תשרי ת"ש.

תל אביב: עם עובד, תשי"ב