לוגו
על ספרי כרם חמד
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

1


הֶרֶף נָא עָמְדָה אַל תִּגַּשׁ אִישׁ בַּעַר!

פֹּה כֶּרֶם חֶמֶד חַכְמֵי לֵב נָטָעוּ;

נִתְעֶה וּמַתְעֶה! – הָלְאָה מִן הַשַּׁעַר!

כֶּרֶם חֶמֶד הוּא נוֹטְעָיו כֹּל יָדָעוּ;

גַּם אַתָּה לֵךְ מִזֶּה פֶּתִי אֹוהֵב שֶׁקֶר!

מַה־תִּרְאֶה בָזֶה? אַךְ אֱמֶת אַךְ חֵקֶר.

* * *

מוֹדַע מַדָּע2! בּוֹא נָא אֶל כֶּרֶם חֶמֶד,

פֹּה לֹא אַךְ גֶּפֶן אַךְ רִמּוֹן אַךְ זַיִת;

הֵא לָךְ פֹּה כֻלָּם כִּי לָהֶם פֹּה צֶמֶד,

עוֹד לָךְ פֹּה מַעְדֵּר לַשָּׁמִיר וָשַׁיִת.

פֹּה תַּקְשִׁיב חָכְמָה גַּם תּוֹרָה גַּם דַּעַת,

וּבְכָל רֶשַׁע כֶּסֶל תִּשְׁמַע מִגְרַעַת.


  1. ‘כרם חמד’ – כתב־עת מרכזי לחוכמת־ישראל בתקופת ההשכלה בגאליציה בעריכת שלמה לייב גולדנברג, הופיע בשנים 1833–1856 בהפסקות ארוכות בווינה, בפראג ובברלין. בין חשובי המשתתפים בו יצוינו ר' נחמן קרוכמל (רנ"ק), שמואל דוד לוצאטו (שד"ל), שלמה יהודה רפפורט (שי"ר) וכן יצחק ארטר. כתב־עת מרכזי.  ↩

  2. לשון נופל על לשון, והוא על דרך משלי ז, ד: ‘ומודע לבינה תקרא’.  ↩