אשר שימש לפנים כביתו של הגביר דון שמואל הלוי,

שנאסר בפקודת המלך.

בְּמִשְׁעוֺלֵי הַגַּן הָאֲחוֺרִי

עוֺד הַפַּחַד פּוֺקֵחַ עֵינַיִם,

וְהַפַּחַד רוֺאֶה אֶת דּוֺן שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי

מְהַלֵּךְ בֵּין הַשִּׂיחִים – וּמַחֲוִיר,

וְהוּא רוֺאֶה אֶת סֶנְיוֺרָה אֶסְתֵּר הַלֵּוִי

רוֺקַחַת לְעַצְמָהּ סַמֵּי־מַרְפֵּא בְּחַדְרָהּ,

וְגַם שְׁנֵי יְלָדִים רַכִּים־בְּשָׁנִים הוּא רוֺאֶה

וְהֵם שְׁקוּעִים בִּשְׁנָתָם – וּבָא עֲלֵיהֶם מִצַּד הָרְחוֺב,

שָׁם נִשְׁמַעַת צַעֲקַת הַחַיָּלִים בְּרָמָה

לְלֹא־חָדֹל,

אַף כִּי שׁוֺמְרֵי־הַבַּיִת הַמְעֻנָּבִים עוֺקְבִים אַחַר הָרְעָשִׁים וְהֶבְזֵקֵי־הָאוֺרוֺת

לְבַל תִּנָּזַקְנָה תְּמוּנוֺת־הַמּוֺפֵת שֶׁלְּאֹרֶךְ הַקִּירוֺת, בֵּין הַחֲדָרִים רַחֲבֵי־הַיָּדַיִם

וּמוּל הַמִּטְבָּח בּוֺ כְּלֵי־הָאֹכֶל עוֺדָם טוֺבְלִים בְּמֵימֵי הַהִיסְטוֺרְיָה הַמַּשְׁחִירָה,

וּמְקוֺם שָׁם דּוֺן שְׁמוּאֵל הַלֵּוִי הִנִּיחַ וַדַּאי אֶת יָדוֺ עַל כֶּתֶף אִשְׁתּוֺ הַבּוֺכִיָּה בְּקוֺל

בְּלָבְשׁוֺ אֲרֶשֶׁת פָּנִים בּוֺטַחַת וּמַרְגִּיעָה, אַף כִּי סָפֵק אִם הֶאֱמִין עַד־תֹּם

בְּשִׁנּוּי גַּלְגַּל־הַמַּזָּלוֺת לְטוֺבָתוֺ; – וְאָמְנָם קַלְגַּסֵּי הַמֶּלֶךְ כְּבָר עוֺמְדִים הָיוּ

בְּלֵב הַטְּרַקְלִין הַסָּפוּן אַרְזֵי לְבָנוֺן וּוִילְאוֺת דַּמֶּשֶׂק, כְּיָאֶה לַמְּמֻנֶּה עַל אוֺצְרוֺתֶיהָ שֶׁל

קַסְטִילְיָה, גְּבִיר יְהוּדִי שֶׁחָשַׁךְ בַּעֲדוֺ הָעוֺלָם; –

וְאוּלָם הַצַּיָּר אֶל־גְּרֶקוֺ

שֶׁקָּנָה שְׁבִיתָה בֵּין כָּתְלֵי הַבַּיִת מִקֵּץ דּוֺרוֺת,

הִתְעַנֵּג עַד־מְאֹד לְמַרְאֵה גַּן שִׂיחֵי־הַהֲדַסִּים הַנִּשְׁקָף אֶל מְצוּדַת אַלְקָזָר,

כְּשֶׁהוּא מְצַיֵּר פְּנֵי חַשְׁמַנִּים מַקְרִינֵי חֶסֶד־אֵל

עִם עַנְנֵי־סַעַר מֵעַל לְהַר הָאֱלֹהִים – בָּרֶקַע;

עַל כֵּן פָּלַטְתִּי

בְּמַחֲנַק־פֶּתַע: "מַהֵר!…

נֵצֵא לָאֲוִיר הַחָפְשִׁי!…" שֶׁהֲרֵי הִתְקַשֵּׁיתִי לְהוֹסִיף וְלִשְׁמֹעַ

אֶת צַעֲקָתוֺ הַגַּסָּה שֶׁל רֹאשׁ הַקַּלְגַּסִּים וְאֶת צְלִיל הַשַּׁרְשְׁרָאוֺת עַל הָרִצְפָּה,

וְלִרְאוֺת אֶת שְׁנֵי הַיְלָדִים בְּיַרְכְּתֵי מִטַּת־הָאַפִּרְיוֺן הַמֻּצַּעַת

מְכֻוָּצִים וְרוֺעֲדִים מֵחֲמַת הַפַּחַד הַסָּמוּי.

*

“גּוֺלֵל אוֺר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ…”

מִלְמַלְתִּי,

וְעָלָה בְּדַעְתִּי כִּי בְּכָל הַכִּכָּר שֶׁלְּרַגְלֵינוּ

אֵין אִישׁ יְהוּדִי מִלְּבַדִּי הָאוֺמֵר בְּשָׁעָה זוֺ תְּפִלַּת “מַעֲרִיב”,

וְכָבְדוּ הַמִּלִּים עַל שְׂפָתַי כְּמִלּוֺת־הָאֶבֶן עַל שִׂפְתֵי הַפְּסִילִים מִסָּבִיב,

בְּעוֺד גּוּפִי מִתְנוֺעֵעַ וְהָאִישׁ שֶׁלְּיַד שֻׁלְחָנֵנוּ נוֺתֵן בִּי מַבָּטִים

כְּאִלּוּ לְמַעֲשַׂי וּלְטֹהַר דָּמִי הוּא שׁוֺאֵל, וְהִרְטִיט הַ“סִּדּוּר” בְּיָדִי,

גַּם הִצְלִיפָה הָרוּחַ עַל פָּנַי בְּשֵׂאתָהּ טִפּוֺת גֶּשֶׁם עִם רֵיחַ הֲדַס, לְבוֺנָה וּמוֺר

מִגַּנֵּי הַמְּלָכִים, וְעִם רֵיחַ שַׂעֲרוֺתֶיהָ שֶׁל אִמִּי שֶׁיָּשְׁבָה בִּלְבוּשָׁהּ הָאָפֹר

בֵּין צְרוֺרוֺת מֻשְׁלָכִים אֶל דַּרְכֵי הֶעָפָר,

וְהִנֵּה נִשְׁמַט הַמַּסְרֵק מִבֵּין תַּלְתַּלֶּיהָ וְהִיא שׁוֺלַחַת יָד אֶל הַחֵפֶץ שֶׁנָּפַל,

וְעָצַר הַזַּ’נְדַּרְם אֶת סוּסוּ לְיָדָהּ בְּפָלְטוֺ “לְשֵׁם מָה?!” וְשִׂחֵק בַּמּוֺשְכוֺת וּבַשּׁוֺט,

הַזַּ’נְדַּרְם אוֺ פָּרָשׁ בְּשִׁרְיוֺן־אַבִּירִים

בְּכִכַּר זַקוֺדוֺבֶר

בְּעוֺד לַהֲבוֺת הָאֵשׁ מִתְלַקְּחוֺת

מוּל שֻׁלְחֲנוֺת בָּתֵּי־הַקָּפֶה

עִם עֲצִיצֵי הַפֶּטוּנְיָה וְהֶעָלִים הַמְרַפְרְפִים

וּמֵימֵי הַטָּאחוּ הַחוֺבְקִים אֶת הָעִיר מִכָּל עֵבֶר

לְבַל תִּפָּגַע בִּידֵי רוּחוֺת־הָרְפָאִים.