לשמואל שתל
רַק שֶׁלֹּא יֶחְדַּל מִלֶּאֱחֹז בִּי
אַף כִּי הוּא עַצְמוֺ אֵינֶנּוּ בַּר־אֲחִיזָה –
הִנֵּה, בִּסְפָרִים הוּא מַקִּיף אוֺתִי כָּעֵת,
בְּתֵאוּרִים לָרֹב כֵּיצַד לֶאֱחֹז בּוֺ לְבַל יֵעָלֵם לְפֶתַע;
וּכְבָר כָּל נְגִיעָה הַקְּשׁוּרָה בְּכֵלִים שֶׁבְּזִקָּה אֵלָיו
פֵּרוּשָׁה: אַהֲבַת הַכְּלִי,
וְהִנֵּה כָּל כְּלִי וּכְלִי כְּבָר חוֺשֵׁשׁ לְהֵעָזֵב
בְּעוֺד פַּחַד־הָעֲזוּבָה הַמְמַלֵּא אוֺתוֺ
מְשַׁוֶּה לוֺ דְמוּת שֶׁל בַּעַל רַחֲמִים־עַצְמִיִּים; –
וּכְבָר כָּל הַחֲפָצִים שֶׁמִּסָּבִיב כְּמֵהִים לִזְכּוֺת בִּשְׁתֵּי עֵינַי
כְּדֵי לְהַבִּיט בּוֺ, עַל־אַף הֱיוֺתוֺ בִּלְתִּי־נִרְאֶה,
וּכְבָר כָּל הַחֲפָצִים שֶׁמִּסָּבִיב כְּמֵהִים לִזְכּוֺת בִּשְׁתֵּי אָזְנַי
כְּדֵי לִשְׁמֹעַ אֶת קוֺלוֺ בְּאֶמְצָעוּתִי; –
וַאֲנִי אוֺמֵר:
"אֲדֹנָי, שְׂפָתַי תִּפְתַּח
וּפִי יַגִּיד תְּהִלָּתֶךָ",
וְכָל הַכֵּלִים וְכָל הַחֲפָצִים כֻּלָּם
כְּבָר שְׁרוּיִים בְּתוֺכִי כִּבְתוֺךְ בֵּית־כְּנֶסֶת דּוֺלֵק
וְהֵם אוֺמְרִים לִי
וַאֲנִי אוֺמֵר לָהֶם:
רַק שֶׁלֹּא יֶחְדַּל מִלֶּאֱחֹז בָּנוּ!
1988