“גּוֺלֵל אוֺר מִפְּנֵי חֹשֶׁךְ…”
מִלְמַלְתִּי,
וְעָלָה בְּדַעְתִּי כִּי בְּכָל הַכִּכָּר שֶׁלְּרַגְלֵינוּ
אֵין אִישׁ יְהוּדִי מִלְּבַדִּי הָאוֺמֵר בְּשָׁעָה זוֺ תְּפִלַּת “מַעֲרִיב”,
וְכָבְדוּ הַמִּלִּים עַל שְׂפָתַי כְּמִלּוֺת־הָאֶבֶן עַל שִׂפְתֵי הַפְּסִילִים מִסָּבִיב,
בְּעוֺד גּוּפִי מִתְנוֺעֵעַ וְהָאִישׁ שֶׁלְּיַד שֻׁלְחָנֵנוּ נוֺתֵן בִּי מַבָּטִים
כְּאִלּוּ לְמַעֲשַׂי וּלְטֹהַר דָּמִי הוּא שׁוֺאֵל, וְהִרְטִיט הַ“סִּדּוּר” בְּיָדִי,
גַּם הִצְלִיפָה הָרוּחַ עַל פָּנַי בְּשֵׂאתָהּ טִפּוֺת גֶּשֶׁם עִם רֵיחַ הֲדַס, לְבוֺנָה וּמוֺר
מִגַּנֵּי הַמְּלָכִים, וְעִם רֵיחַ שַׂעֲרוֺתֶיהָ שֶׁל אִמִּי שֶׁיָּשְׁבָה בִּלְבוּשָׁהּ הָאָפֹר
בֵּין צְרוֺרוֺת מֻשְׁלָכִים אֶל דַּרְכֵי הֶעָפָר,
וְהִנֵּה נִשְׁמַט הַמַּסְרֵק מִבֵּין תַּלְתַּלֶּיהָ וְהִיא שׁוֺלַחַת יָד אֶל הַחֵפֶץ שֶׁנָּפַל,
וְעָצַר הַזַּ’נְדַּרְם אֶת סוּסוּ לְיָדָהּ בְּפָלְטוֺ “לְשֵׁם מָה?!” וְשִׂחֵק בַּמּוֺשְכוֺת וּבַשּׁוֺט,
הַזַּ’נְדַּרְם אוֺ פָּרָשׁ בְּשִׁרְיוֺן־אַבִּירִים
בְּכִכַּר זַקוֺדוֺבֶר
בְּעוֺד לַהֲבוֺת הָאֵשׁ מִתְלַקְּחוֺת
מוּל שֻׁלְחֲנוֺת בָּתֵּי־הַקָּפֶה
עִם עֲצִיצֵי הַפֶּטוּנְיָה וְהֶעָלִים הַמְרַפְרְפִים
וּמֵימֵי הַטָּאחוּ הַחוֺבְקִים אֶת הָעִיר מִכָּל עֵבֶר
לְבַל תִּפָּגַע בִּידֵי רוּחוֺת־הָרְפָאִים.