מַעֲשֶׂה בְּאָדָם כִּילַי שֶׁמָמוֹנוֹ חָבִיב עָלָיו

מִגוּפוֹ וְהוּא מְחַסֵר אֶת נַפְשׁוֹ מִטוֹבָה. כָּל יָמָיו הָיָה צוֹבֵר

פְּרוּטָה לִפְרוּטָה וּמַחְלִיפָן לְדִינָרֵי זָהָב, וּמִשֶׁהִזְקִין

וְיָצְאוּ רֹב שְׁנוֹתָיו, כָּרָה שׁוּחָה בְּקַרְקַע הַיַעַר וְהִטְמִין

בָּהּ אֶת זְהָבוֹ. יוֹם־יוֹם בָּא לִמְקוֹם הַמַטְמוֹן וְהָיָה מֵזִין

בּוֹ אֶת עֵינָיו.

הִשְׁגִיחַ שְׁכֵנוֹ בַּהֲלִיכוֹתָיו וְאָמַר אֶל לִבּוֹ:

– עַל שׁוּם מָה מְכַתֵּת הַכִּילַי אֶת רַגְלָיו

יוֹם־יוֹם אֶל הַיַעַר, יוֹשֵׁב תַּחְתָיו וּמִסְתַּכֵּל בְּפָנִים

מַצְהִילוֹת בַּקַרְקַע? מִסְתַּבֵּר שֶׁגָנַז שָׁם אֶת זְהָבוֹ. בְּדִין

הוּא לִבְדוֹק אֶת הַדָבָר.

אוֹתוֹ לָיְלָה יָצָא הַשָׁכֵן לַיַעַר, וְטָרַח וּמָצָא

אֶת הַשׁוּחָה. מִיָד רוֹקְנָהּ מִזְהָבָהּ, וְשָׂם בְּתוֹכָהּ אֶבֶן

כְּבֵדָה.

לַמָחֳרָת נִתְאָוָה הַכִּילַי לְשַׁעְשֵׁעַ אֶת נַפְשׁוֹ

בַּזָהָב. אַךְ מִשֶׁפָּתַח אֶת הַתְּלוּלִית, חָשְׁכוּ עֵינָיו:

הַדִינָרִים פָּרְחוּ וְאֵינָם וְרַק אֶבֶן בִּלְבַד מֻטֶלֶת

תַּחְתָּם.

נִצְטָעֵר מְאֹד וְהָיָה מַטִיחַ רֹאשׁוֹ בְּגֶזַע שֶׁל אִילָן וּמְמָרֵר בִּבְכִיָה.

נִזְדַמֵן לַמָקוֹם שְׁכֵנוֹ וּשְׁאָלוֹ:

– בְּשֶׁל מָה תִּצְטָעֵר כָּל־כָּךְ, יְדִידִי?

הֵשִׁיב הַכִּילַי:

– כָּל יָמַי צָבַרְתֵּי פְּרוּטָה לִפְרוּטָה

וְחָסַכְתִּי טוֹבָה מִנַפְשִׁי. עַתָּה, בַּעֲרוֹב יָמַי, הִטְמַנְתִּי

אֶת דִינָרַי בְּשׁוּחָה זוֹ, שֶׁחַסְתִּי עַל זְהָבִי. וְהִנֵה נִגְנַב

הַזָהָב וְלֹא נִשְׁאָרָה לִי אֶלָא אֶבֶן זוֹ.

אָמַר לוֹ שְׁכֵנוֹ:

– וְאַף־עַל־פִּי־כֵן אֵינִי יוֹרֵד לְסוֹף דַּעְתְּךָ. כָּל יָמֶיךָ חָיִיתָ כְּעָנִי וְאֶבְיוֹן וְהַזָהָב מֻטָל הָיָה כְּאֶבֶן

שֶׁאֵין לָהּ הוֹפְכִין. עַתָּה, כְּלוּם לֹא הַיְנוּ הַךְ לְךָ אִם

מוּנָחִים בַּשׁוּחָה דִינָרִים שֶׁל זָהָב, אוֹ אֶבֶן מֵאַבְנֵי

הַשָׂדֶה?..