לוגו
מזמוֹר שיר ידידוּת
פרק:
מיקום ביצירה:
0%
X
F
U

לא אוֹיבים וּמשׂנאים אלא ידידים – וּבהשקפה אחרת. ר' בּ.

דברי חמוּדוֹת. וסוֹפר-חמוּדוֹת הוּא שכּתבם, ר' בּ. מי מסוֹפרי דוֹרנוּ יוֹדע להמשיך חוּט של חן על כּתיבתוֹ כּמוֹהוּ? והרי הוּא גם אחד המעטים בּעדת סוֹפרינוּ אשר בּקראך בּוֹ יש לך גם ענין לחשוֹב, המסכּים אתה אתוֹ ואם אינך מסכּים. ויש שדוקא בּשעה שאינך מסכּים אתוֹ הרי הוּא מהנה אוֹתך בּיוֹתר. אין ההנאה מכּתיבתוֹ תלוּיה בּהסכּמה. זהוּ ענין של חן ושל חסד, של קסמי-כּתיבה, של פּיתוּיי-בּיטוּי. גם גילוּיוֹ וכיסוּיוֹ, גם רפרוּפוֹ ודילוּגוֹ עָלַי אהבה. ואַל נא תיחָשב לי לחטאה אצל המשוֹררים אם אוֹמַר כּי שוֹמע אני את בּנוֹת-השיר מהגוֹת וּמַנעימוֹת מתוֹך פּרוֹזה זוֹ, אשר ניצלה מן העוֹמס וּמן הסִרבּוֹלת וּמן הניפּוּח בּמה שקוֹראים אצלנוּ פּרוֹזה עברית משוּבּחת, ועוֹד היא מוֹסיפה עֶדנה וּגמישוּת וּגרציוֹזיוּת.

אוּלם גרציוֹזיוּתוֹ של ר' בּ. איננה בּדרך כּתיבתוֹ בּלבד. מי כּמוֹהוּ מרוּבּה-צלעוֹת רב כּוָנים וכוָנוֹת. מי כּמוֹהוּ מגַשר בּין עוֹלמוֹת. בּתיק-הטלית וּתפלין שלוֹ תמצא לא רק את “הדף היוֹמי”, כּי אם גם דף של גֶתה. הרבּי מגוּר והספר הלוֹעזי האחרוֹן לא יתרוֹצצוּ בּקרבּוֹ. טליתוֹ רחבה וּקפליה מרוּבּים והיא פּרוּשׂה על פּני סוּגים וסוּגיוֹת. עתים הוא נראה לך כּיהוּדי המטייל טיוּל של שבּת על פּני עוֹלמוֹתיו של הקדוֹש-בּרוּך-הוּא ורוּח קלה משיבה את טליתוֹ. אינוֹ רוֹגז למרגיז ואינוֹ צוֹחק למצחיק, אלא דיבּוּרוֹ בּנחת כּמי שיוֹדע כּי מ“ט פּנים לתוֹרה ולחיים ולדעוֹת, “שוֹאל וּמשיב, שוֹמע וּמוֹסיף”, וסוֹפוֹ – מכריע לכף זכוּת. ואם יש שהוּא נאלץ להוֹכיח אין הוּא יוֹצא מגדר תוֹכחת אבהית. ודאי לא סתם בּעלמא פּוֹתח הוּא את רשימוֹתיו האחרוֹנוֹת בּ”מאזנים" בּ“בִתי”. כּי אכן הצטלל בּוֹ מזג אבהי. זה רוֹחב-הדעת שאינוֹ נפגע מ“מעשׂי-ילדוּת”, זה טוּב-העין, זאת אהבת-הבּריוֹת, זאת ההוֹדאה בּמקצת לכל טוֹען, וההסתייעוּת בּמקצת בּכל טוֹען, זאת השקידה להסיר מכשוֹל מדרך הדיוּן: לאט לך, בּן-אדם, אַל בּחָפזה!

וּלפיכך יש מן הענין המיוּחד – לא אוֹמַר מן התרעוֹמת – בּאוֹתם המקרים הנדירים בּערך, כּשעֵטוֹ של ר' בּ. נוֹגע בּאיזוֹ סוּגיה יתוֹמה נטוּלת-חסד, שאינה זוֹכה להשראת רוּחוֹ הטוֹבה.

בּ“הצוֹפה” נוֹגע-לא-נוֹגע ר' בּ. בּ“פּוּלמוֹס שבּחינוּך”. לא שהוּא קוֹבע דעתוֹ לעצם השאלה השנוּיה בּמחלוֹקת, אלא שהוּא נוֹגע בּנקוּדה אחת שיש בּה ענין. כּידוּע הצליחה מוֹעצת “המזרחי” הארץ-ישׂראלי לחַבּר בּבת-אחת שתי רזוֹלוּציוֹת: האחת דוֹחה בּהחלט את סיסמת “החינוּך האחיד” ודוֹרשת לעצמה את הזכוּת המלאה לחנך את ילדי ישׂראל בּרוּחה היא, והשניה מאמצת את ידי מר פּינקס המהוּלל המנַגח את הפּוֹעלים בּסיסמת “החינוּך האחיד” כּביכוֹל ואוֹסר עליהם לחנך ילדי ישׂראל כּרוּחם. בּא “דבר” ושיבּח את “המזרחי” על גילוּי-הלב ועל ההלצה דקת-הטעם אשר הליץ לנוּ. “המזרחי” – אשר כּבש את מקוֹמוֹ בּחינוּך הארץ-ישראלי מתוֹך הסכּם עקרוֹני עם הפּוֹעלים על שיווּי-זכוּיוֹת הזרמים החינוּכיים, ואשר מבּחינת השקפוֹתיו הדתיוֹת שוֹלל הוּא כּאחד את החינוּך “הכּללי” וחינוּך הפּוֹעלים – לא איכפּת לוֹ, כּנראה, סתירה דקה זוֹ. אוּלם ר' בּ. שָאנִי. איכפּת לוֹ ואיכפּת: “איש לא יכחיש כּי יש סתירה הגיוֹנית בּוֹלטת בּין שני חלקי העמדה של המוֹעצה הארצית. אם אתם נגד האחידוּת הרי אתם מתירים את הזרמים המיוּחדים וּמשוּם מה אתם בּאים לאסוֹר את הזרם המיוּחד לפּוֹעלים”. ור' בּ. מבקש ליַשב את הסתירה על פּי דרכּוֹ. למה יאמרוּ הפּוֹעלים כּי לא סתירה “הגיוֹנית” כּאן אלא סתירה אחרת, כּי המפלגה הדוֹגלת בּתוֹרת ישֹראל נתחלף לה מוּסר ישׂראל בּמוּסר של הוֹטֶנטוֹטים?

ר' בּ. אינו תוֹלה את שלילת החינוּך המיוּחד לפּוֹעלים בּ“יחס מיוּחד לפּוֹעלים”. אדרבּא, אפשר להתיחס “בּחיבּה וּבהוֹקרה לפּוֹעלים” וּלהתיחס “לחינוּך המיוּחד שלהם” בּשלילה. יוֹתר מזה, ר' בּ. גם יוֹדע כּי אוֹתוֹ חינוּך מיוּחד שלהם “הוּא בּלי ספק החינוּך של אלה אשר בּחייהם, בּעבוֹדתם, בּמרצם, בּמסירוּתם (ההדגשוֹת לר' בּ.) היוּ בּין הגוֹרמים הראשוֹנים להתקדמוּת הישוּב, בּין הראשוֹנים לחלוּציוּת בּוֹנה וּמצמיחה”, ואף על פּי כן “יש מקוֹם להבין את ההתנגדוּת המיוּחדת לחינוּך המיוּחד של הפּוֹעלים”.

ר' בּ. אמנם איננוּ חס גם על החינוּך הכּללי. “הוּא שהחריב את היהדוּת בּגיל הנוֹער. הוּא שיצר את הקרע בּין הנוֹער וּבין המסוֹרת” (ר' בּ. איננוּ נרתע אפילוּ לתלוֹת – כּאנשי “היסוֹד” – את “פּרשת מנוּחין” בּחינוּך הכּללי, כּאילוּ בּתי שלוּמי אמוּני ישׂראל ואפילוּ בּתי גדוֹלי ישׂראל לא ניגפוּ מעוֹלם). ר' בּ. אמנם יוֹדע כּי “עדיין לא בּרוּר לכמה מאתנוּ מה גרוּע להיהדוּת ממה: אם החינוּך הכּללי אוֹ החינוּך של הפּוֹעלים? יש מקוֹם לכאן וּלכאן”. אין ר' בּ. יוֹדע מדוּע התירה מוֹעצת “המזרחי” את החינוּך הכּללי – ואסרה על חינוּך הפּוֹעלים. אוּלם מוּכן הוּא להרצוֹת את נימוּקוֹ שלוֹ להתנגדוּת המיוּחדת.

ונימוּק זה מהוּ?

החינוּך הכּללי פּסוּל אמנם, אך עוֹדנוּ מחוּבּר אל היהדוּת “בּאיזוּ חוּטים דקים”. וחינוּך הפּוֹעלים? ר' בּ. משאיר את הרֵישא בּלי סֵיפא ואינוֹ אוֹמר מהוּ ההיפך מן החיבּוּר בּ“חוּטים דקים”, אוּלם הוּא מַמשיל את מה שאמר הבֶּעש"ט על הפרנקיסטים לאחר שיצאוּ מכּלל ישׂראל: “נחתך האֵבר מן הגוּף – אָפסה כּל תקוה”.

כּך רוֹאה ר' בּ. את חינוּכם של הפּוֹעלים “אלה אשר בּחייהם, בּעבוֹדתם, בּמרצם, בּמסירוּתם היוּ בּין הגוֹרמים הראשוֹנים להתקדמוּת הישוּב”. מנַין לר' בּ., היוֹדע כּרגיל מה הוּא סח, פּסלנוּת תקיפה זוֹ? מנַין לוֹ ההבחנה הזאת בֵּין מוֹסנזוֹן ליבנאלי? בּין ד“ר יוֹסף לוּריא ז”ל וּבין יוֹסף אהרוֹנוֹביץ ז“ל? אפשר ראה ר' בּ. צוֹרך להתחקוֹת על החינוּך בּדגניה וּבעין-חרוֹד וּבנהלל וּבשכוּנת-בּרוּכוֹב, אוֹ בּמקוֹמוֹת קרוֹבים אליו יוֹתר – בּבתי-החינוּך של הפּוֹעלים בּתל-אביב וּבירוּשלים, בּטרם נתן יד למאוֹרוֹת החינוּך בּעיריית תל-אביב, מתוֹך הכרזה כּי “נחתך האֵבר מן הגוּף”? אפשר עיין בּחוֹברת קטנה זוֹ “נתיב” של המחנך ההוֹגה אליעזר שיין ז”ל, בּמאמריו של יצחק שוייגר, בּסיפּוּריו של אליעזר שׂמאלי, בּשירי-הילדים של זאב, והסיק מהם מה שהסיק?

לא. ר' בּ. לא ראה צוֹרך לטרוֹח כּל כּך הרבּה. די לוֹ בּחרוּז אפּיקוֹרסי משירת האינטרנַציוֹנל, שהוּא קוֹרא לוֹ משוּם מה “שירת-חוֹבה”. ר' בּ., שיוֹדע את פּירוּש המלים שהוּא משתמש בּהן, ודאי יכוֹל היה לדעת אם קיימת בּכלל “שירת-חוֹבה” בּבתי-ספר של הפּוֹעלים (כּמו שקיים המוּשׂג “תפילת-חוֹבה” בּבתי-ספר של אחרים), ואם אוֹתוֹ שיר הקרוּי “אינטרנַציוֹנל” הוּא שיר של בּית-ספר אוֹ שיר של רחוֹב, של ציבּוּר, של חיים. ואם הקוֹלר תלוּי בּחיים, למה יתלה אוֹתוֹ בּבית-הספר?

ור' בּ. שדעתן הוּא יוֹדע ודאי שאין מַקשין מהימנוֹנוֹת של תנוּעוֹת על פּרוֹגרמוֹתיהן והשקפוֹתיהן וּמעשׂיהן. יש שמרנוּת בּכל מקוֹם, אפילוּ בּתנוּעוֹת מַהפּכניוֹת. לא מיטב השיר ולא מיטב האידיאוֹלוֹגיה קוֹבעים את גוֹרלוֹ של הימנוֹן, כּי אם מסיבּוֹת היסטוֹריוֹת המביאוֹת לידי כּך שבּני-אדם ידבּקוּ בּאוֹתוֹ הימנוֹן דוקא (הנה טרח הרב קוּק וחיבּר הימנוֹן “האמוּנה” – בּהפרש מן “התקוה” – ולא עלתה בּידוֹ, מה שעלה ל“תחזקנה”, אף על פּי שמשוֹררהּ ודאי לא חלם לראוֹת את שירוֹ כּהימנוֹן). היש צוֹרך לספּר על גלגוּלי המַרסֶליֶזה, שמשירת המהפּכה נעשׂתה בּמשך הזמן לשירת המשטר הקיים, וּבשעה שבּצרפת כּבר קידש אוֹתה הימין “האזרחי” עוֹד היוּ פּוֹעלים מַהפּכנים בּרוּסיה שרים אוֹתה בּחרדת-קוֹדש? האם לא מיליוֹני לבבוֹת – וּבהם טוֹבי הלבבוֹת – פּעמוּ בּרגש לשירת האינטרנציוֹנל מתוֹך בּקשת חיים טהוֹרים יוֹתר, חיי-אדם יוֹתר? האם אלה ששרוּ: “לא גיבּוֹר” – לא קראוּ לגבוּרה ולא בּיקשוּ את הגיבּוֹר דוקא ואפילוּ את הקדוֹש? אכן, כּוֹחה של שירת האינטרנציוֹנל הוּא לא בּערכּה הפּיוּטי אוֹ בּכוֹחה המוּסיקלי אוֹ בּתכנה האידיאוֹלוֹגי, כּי אם בּ“קוּם הִתנַעֵרה, עם חֵלֵכה”.

אין בּלבּי על ר' בּ. על אשר הוּא פּוֹסל אוֹתוֹ שיר. זכוּתוֹ היא לקָרב וּלרַחק. וּלוַאי שיבוֹא יוֹם וּתנוּעת הפּוֹעלים תפכּה שירה אדירה יוֹתר ועמוּקה יוֹתר. הימנוֹנוֹת אינם מתימרים לחיוֹת חיי-נצח, וּבבוֹא יוֹמם יחליפוּם אחרים. אך מי שמקפּיד כּל כּך על תכנוֹ החינוּכי של חרוּז ודן לפיו על עוֹלמה הרוּחני של שיטת חינוּך, האם לא יביא אחרים לידי כּך שימדדוּ אוֹתוֹ ואת שיטת חינוּכוֹ מידה כּנגד מידה? מה יענה ר' בּ. ההוּמַניסטן למי שידוּן את היהדוּת לפי “לא תחַיה כּל נשמה”, לפי רגימת המקוֹשש, לפי “מוֹת יוּמת”? אין כּוָנתי כּאן להקשוֹת קוּשיוֹת, אך האוּמנם כּבר יִשר ר' בּ. את כּל הסתירוֹת שבּחינוּך שהוּא דוֹגל בּוֹ, שלא נשאר לוֹ אלא לצאת וּלבקש את הפּגימוֹת והסתירוֹת בּחינוּכם של אחרים?

יהי כּן. יהא שחינוּכם המיוּחד של הפּוֹעלים הוּא כּזה כּמוֹ שר' בּ. גילה אוֹתוֹ הפּעם. “גרוּע מאידית”. אם כּן הוּא, ילַמדנוּ ר' בּ. בּמה צריכה להתבּטא “ההתנגדוּת המיוּחדת” לחינוּך זה? כּמה מיני התנגדוּת יש. אפשר לבקר בּמאמרים, אם כּמוֹ שעשׂה הפּעם ר' בּ. אוֹ בּיתר חדירה. ודאי ימצאוּ מה שטעוּן בּיקוֹרת. אפשר ללכת אל הפּוֹעלים וּלהוֹכיח להם את משוּגתם. אפשר גם לכוֹף עליהם חינוּך מזרחי אוֹ חינוּך “כּללי”, לשׂים בּפיהם תפילוֹת וּברכוֹת על כּרחם, לצווֹת עליהם בּעניני אמוּנוֹת ודעוֹת, ואם לא ישמעוּ – אפשר לבוֹא על החינוּך שלהם בּקרדוּמוֹת, לרדת לחייו, לקפּח תקציבוֹ, להרעיב מוֹריו ועד הוֹצאה מן הכּלל.

“הפּוּלמוֹס החינוּכי” איננוּ מתנהל על טהרת הבּירוּר של שאלת החינוּך. אילוּ כּך היה הדבר היוּ דבריהם של זלמן אֶפּשטיין, עליו השלוֹם, ושל פ. שיפמן יבּדל לחיים, נשמעים יוֹתר מדברי חכמי עיריית תל-אביב. “המתנגדים” אינם בּטלנים, ואין להם עסק בּחקירוֹת. הם מתכּוונים ל“תכלית”. סיסמת החינוּך האחיד בּגרוֹנם (רק בּשעת הצוֹרך, וּכשאין בּה צוֹרך זוֹרקים אוֹתה לעגלת האַשפּה) וחרב הכּפיה והנידוּי בּידם. ואפשר לא לחינם נפלט מפּי עֵטוֹ של ר' בּ. המעשׂה בּפרנקיסטים. יש מי שרוֹצה לתת את חלוּצי ישׂראל כּבני פרנק.

זהוּ “הפּוּלמוֹס החינוּכי”, וכל מי שיש לוֹ “התנגדוּת מיוּחדת” לחינוּך הפּוֹעלים, אוֹ שרוֹאה פּנים לכאן וּלכאן, אינוֹ יכוֹל להשתמט מעֶמדה מעשׂית בּפוּלמוֹס זה, כּשם שלא השתמטה ממנה מוֹעצת “המזרחי”, שאִישרה את “עמדת נציגה בּעיריית תל-אביב”.

האם לכך קוֹרא ר' בּ. “לא אוֹיבים וּמשׂנאים אלא ידידים – וּבהשקפה אחרת”?

סיון תרצ"ח.