כָּל שֶׁאִלְּפוּךָ וְיָדַעְתָּ —

מַרְאֵה מַפֹּלֶת עַל הַחוֹל.

וְשׁוּב הִנְּךָ — כְּאָז כֵּן עָתָּה —

קְצַר־יָד כְּיֶלֶד כֹּל־יָכוֹל.

כִּי שׁוּב אֶל תּוֹעָפוֹת הָרַסְתָּ —

עֲדֵי נִצּוֹחַ וְחוֹגֵג

כִּלְעִיר־מִקְלָט, אֶל זֶמֶר נַסְתָּ

נִיסַת רוֹצֵחַ־בְּשׁוֹגֵג.

זֶה סוֹד עֲטֶרֶת וְקוֹצֶיהָ

סוֹד קָם — וְהֶרָה! — וְנִשְׁמַט.

עַל־כֵּן בִּתְרוֹעַ: לַמְנַצֵּחַ, —

אַתָּה שָׁמַעְתָּ: אֶת־נִשְׁמַת.

אַתָּה שָׁמַעְתָּ קוֹל מִקֶּדֶם

וְקוֹל־מִשְׁנֶה מִקֵּץ־יָמִים

וְזֶה מוּל זֶה, — וְאֵשׁ פּוֹקֶדֶת

עֲצֵי הַיַּעַר הַהוֹמִים.

אֶת בֻּבָּתְךָ שִׁבַּרְתָּ יֶלֶד

לְמַעַן דַּעַת תּוֹךְ־תּוֹכָהּ

וְשִׁיר־שִׁירֶיךָ שָׁר קֹהֶלֶת

בְּהִי־וְהֶגֶה שֶׁל אֵיכָה.

אֵיכָה שִׁכְּלוּנוּ שִׁכְלְלוּנוּ

הֶעֱשִׁירוּנוּ עשֶׁר מָר…

הוֹ סוֹד כָּמוּס! הוֹ לוּנָה לוּנָה!

לוּ נָע עַד נֶצַח הַזַּמָּר.

לוּ נָע לוּ נָד הַזֶּמֶר סֶלָה

קַשּׁוּב לְרוֹם וּתְהוֹם־רַבָּה,

וּבְכָל פִּתְחֵי עָרִים צוֹהֶלֶת

חֶדְוַת הַטַּף אֵלָיו: הוּא בָּא!

הוּא בָּא! — אַךְ לֹא עַד קְצֵה הַשּׂבַע

הוּא בָּא! — וְרַנּוּ הֵן וְלָאו.

הוּא בָּא! — וּלְפֶתַע גֹב וְגֹבַהּ

קוֹרְנִים בְּאֶלֶף גִּלְגּוּלָיו.

דּוּשִׂיחַ־עַד בֵּין רוֹם לְמַטָּה

דּוּקְרָב הַקֹּדֶשׁ־וְהַחוֹל.

אַשְׁרֶיךָ זֶמֶר שֶׁיָּדַעְתָּ

סוֹד קֹצֶר־יָד שֶׁל כֹּל־יָכוֹל.