עֵינַי אוֹרוֹת לְאַט

וְעַד אֲשֶׁר יַדְבִּישׁוּ אֶת צוּפָן

שֶׁל חֲלִיפוֹת הַדְּחִי וְהַתִּפְאֶרֶת

עוֹד יֶהֱמוּ בְּסֵתֶר הַכַּוֶּרֶת

דְּבוֹרֵי לִבִּי, לִבִּי אֲשֶׁר צָפַן.

עַד עֵת אָסִיף יִדּוֹם, —

זֶה פַּחַד הַגִּמְגּוּם לִפְנֵי הַזָּר;

זֶה סוֹד הַהִתְוַדְּעוּת אֲשֶׁר נָבוֹכָה;

וְהֶחָדָשׁ הַמִּתְחַפֵּר כָּמוֹךָ

הֲלֹא תִסְלַח אֶת הֱיוֹתוֹ אַכְזָר.

מִתֹּהוּ שֶׁל רֵאשִׁית

לֹא יְעִירֶנּוּ צַו־הַבֹּסֶר: יְהִי אוֹר!

מִסֵּתֶר הַשְּׁתִיקָה הַמִּתְפָּעֶמֶת

יָנוּב דִּבּוּר — כְּקֶמֶט אַחַר קֶמֶט

בְּהִזָּרֵק הָאֶבֶן אֶל הַיְאוֹר.