כַּמָּה אוֹר! כַּמָּה אוֹר! כַּמָּה אוֹר!

זוֹ צַעֲקַת הַלֹּבֶן שֶׁבָּעִיר.

זֶה רַעַש לָעֵינַיִם עַד הַחְרִישׁ —

וְהָאָדָם רוֹאֶה אֶת הַקּוֹלוֹת.

זֶה הוּא

זֶה הוּא טָמַן בַּתְּכֵלֶת הַצּוֹהֶלֶת

אֶת כָּל כּוֹכְבֵי לֵילֵנוּ הֶעָמֹק

עַד הִסְתַּלֵּק הַשִּׁיר בְּחֵרְשׁוּתוֹ. —

רַק הַסּוּמִים אוֹמְרִים שִׁירָה בְּיוֹם סַגִּי־נְהוֹר.

צַר לִי עֲלֵיכֶם שׁוֹכְנֵי־עָפָר־שֶׁל־מָעְלָה!

תְּשׁוּאוֹת הַיּוֹם הִסּוּ אֶת קַדִּישְׁכֶם. —

אַךְ כְּשֶׁיִּיעַף הַיּוֹם מִבֻּלְמוּסוֹ

וְיַעֲטוֹף טַלִּית כְּבֶדְוִי בַּמִּדְבָּר

הֵן גַּם אַתֶּם תָּקוּמוּ לִתְחִיָּה,

לְחַג־הַכּוֹכָבִים שֶׁיֵּשׁ־לוֹ־שַׁחַר

לִזְרוֹעַ שֶׁקֶט־יָהּ עַל מְהוּמוֹת אֱנוֹשׁ

עַד צֵאת הַיּוֹם מִידֵי פְּשׁוּטוֹ

וְלֵב אָדָם יַחְצוֹב מִשְּׁתִיקָתוֹ הַנֶּאֱגֶרֶת:

בֹּאִי כַלָה!