שִׂמְחוֹת אֱנוֹשׁ כּוֹזְבוֹת וּמִשְׁלֵיהֶן יָדַעְתִּי

שְׁלשָׁה שֶׁהֵם אֶחָד:

עֵירֹם עֲצֵי־הַפְּרִי כְּתֹם אָסִיף

וְלֶכֶת נַחַל אֶל הַיָּם

וְאֵלֶם הַנִּגּוּן כִּי זֶה חֻקּוֹ.

עַל מָה שׁוֹתֵק עָרוּץ בְּחַרְבוֹנֵי הַקַּיִץ:

עַל גְּאוֹנוֹ אֲשֶׁר הִרְתִּיחַ וְאֵינֶנּוּ

אוֹ עַל זִרְמוֹ שֶׁעוֹד לֹא בָּא

אֲבָל יָבוֹא?

אֵינִי נוֹטֵר עֶבְרָה

עַל הַקָּמוֹת אֲשֶׁר הָיוּ לְשֶׁלֶף

עַל נְדָרִים שֶׁמֵּתוּ בִּנְשִׁיקָה —

הָהּ, נֵר־הַהַבְדָּלָה שֶׁל צֵאת הַשַּׁבָּתוֹת!

כָּל הַבּוֹגֵד בַּעֲבָרוֹ אֲשֶׁר כָּזַב לוֹ

הוּא כְּפוּי־טוֹבָה

וּכְוַאדִי הַשּׁוֹכֵחַ גְּאוֹן מֵימָיו

אֵינוֹ זַכַּאי לְהִתְגַּלּוּת הַשֶּׁפַע.

כִּי לֹא כְּכַפְתּוֹרִים מִבֶּגֶד־שְׂרָד בָּלוּי

נוֹשְׁרִים כּוֹכְבֵי מָרוֹם בְּלֵיל שָׁרָב —

כָּל הַר בַּמֶּרְחַקִּים

שׁוֹתֵק מַפְּלֵי־הַמַּיִם שֶׁיָּבוֹאוּ.

וּבְסוֹד עֵץ־פְּרִי

וְנַחַל

וְנִגּוּן

הַשְׂכֵּל לִבִּי וּבִינָה לְעֵת עֶרֶב:

גַּם שִׁיר הַשַּׁלָּכוֹת הוּא שִׁיר הַפִּרְיוֹנִים.