נועדנו כאן, בלוד העתיקה־החדשה שלנו, לשם חנוכת השירות האוירי הישראלי “אל־על” – בתור שירות עתי קבוע בין ישראל למרכזי אירופה הגדולים: פאריס, לונדון, ציריך, רומא. טבעי היה לבחור את אחד מימי החנוכה לחנוכה זו, אשר קדמה לה עבודה מכינה של ארבעה חדשים וחצי החודש בקוי ישראל–צרפת וישראל–רומא. במשך הזמן הזה הוטסו ב“אל־על” בשני הכיוונים למעלה מאלף וחמש מאות נוסעים. יבורך הצוות האוירי והקרקעי על המלאכה היפה, אשר זכתה להצלחה ולהוקרה רבה – וּתלָווה נא הצלחה זו גם להבא את עבודתם האחראית. בטיסתי לוינה, כחבר מטעם ממשלת ישראל למשלחת הכבוד להעלאת עצמות ד"ר הרצל, ראיתי את עבודתם של אחדים מהבחורים היקרים הללו – וידעתי כי יש לנו על מי לסמוך. מכל מקצועות עבודת האדם אולי זהו המקצוע הנפלא ביותר והמחייב חרדה ושקידה יתירה מצד כל אלה שיש להם נגיעה בענין. למן היום הראשון, בו ניגשתי למפעל זה, התפללתי תפילה אחת, כי המפקידים את עצמם בידי נשרי ישראל יהיו לא פחות בטוחים מאשר אלה הנתונים על כנפיהן של מדינות אחרות. ומשאלתי החבויה היא, כי נשאף להשיג בתעופה הישראלית את המדרגה העליונה של בטיחוּת, במידה שזו תלויה בידי אדם.

הבאתי לראשונה את דבר יסוּד השירות האוירי הישראלי להחלטת ממשלת ישראל ביום י“ג באב תש”ח, וביום י“ג בחשון תש”ט נרשמה החברה כחוק והובטחה בתקנותיה ההשפעה המכרעת לממשלת ישראל. שלושת הגורמים, אשר זרעו עוד בארץ־ישראל של שנות המנדט את הגרעינים הראשונים לטיס העברי, הוזמנו לקחת חלק בקידום השירות האוירי של המדינה, בתנאים ההוגנים לבעלי זכויות חלוציות. ואני מעלה במעמד זה את דמותם של דוב הוז ויצחק בן־יעקב, אשר עמלו על הקמת בית־הספר לטיס הראשון ויסוד חברת “אוירון”, מתוך שותפות הנהלת הסוכנות היהודית והסתדרות העובדים העברים הכללית ושל מר פינחס רוטנברג, אשר יזם והקים את חברת “נתיבי־אויר ארץ־ישראליים” והפעילה עד לפרוץ המלחמה.

כל התחלות קשות – ביבשה, בים ובאויר. אין האויר יוצא מן הכלל, ואולי הוא יוצא מן הכלל לקושי. סייעה לנו לא במעט העובדה, כי רקמת המעשה של התעופה האזרחית הישראלית באה לאחר שבגזרת המלחמה קם ויהי חיל־אויר ישראלי, אשר ריכז כוחות והישגים נועזים. ואין לתעופה האזרחית בישראל תפקיד נעלה יותר מאשר להיות בית־עתידם האזרחי של כל אלה, אשר לאחר מילוי חובתם בחיל־האויר ירצו להמשיך כאנשי־תעופה את דרכם בחיים.

בשדה הזה, שדה לוד, יוחג מחר חג קיבוץ גלויות, חג עלית העם למולדתו, אשר יסמלוה הבאים מירכתי תימן, על כנפי נשרים. השירות הישראלי האוירי הצעיר מתכוון לקחת את חלקו בעליה העתידה, במידה שזו תבוצע בדרכי אויר. והנני רואה להחזיק טובה לחברת “היאס” על אשר נתנה ידה להצעדת “אל־על” קדימה, מתוך מחשבה על שיתופו בהטסת עולים.

מחוז חפצו של השירות האוירי הישראלי הוא – הקצה האמריקני, אשר ממנו תצא ואליו תחזור התנועה התיירית המתמדת לישראל. אנו רואים בחנוכת השירות העתי לאירופה הקדמה לשלב הבא, אשר אנו שואפים להגיע אליו בזמן לא רחוק.

והנני להודות לכל המסובים וליושב־ראש. השמחה הזו, מובטחני, היא שמחת רבים בישראל.

כסליו תש"י.