הָיָה לָנוּ מָוֶת לְלֹא פָּנִים.

כָּל אֶחָד מָצָא בּוֹ אֶת פָּנָיו שֶׁלּוֹ.

עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָוֶת.

אֵלִי, הוּא אֵינוֹ אַלְמוֹנִי, נָכְרִי;

הָיָה לָנוּ מָוֶת כָּל כָּךְ הֶכְרֵחִי.

כָּל אֶחָד הִשְׁלִים בּוֹ אֶת סוֹפוֹ שֶׁלּוֹ.

עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָוֶת.

אֵלִי, הוּא עִוֵּר־שִׂנְאָה מוּל עֵינַי;

הָיָה לָנוּ מָוֶת כָּל כָּךְ תָּמִים.

עַכְשָׁו יֵשׁ לָנוּ עוֹד מָוֶת,

מֻכָּר, כְּתָבְתּוֹ יְדוּעָה,

חֲסַר רַחֲמִים,

צְמֵא דָמִים.