מָחָר יִהְיוּ לָנוּ דְמָעוֹת,

גְדוֹלוֹת יוֹתֵר וּבוֹעֲרוֹת יוֹתֵר.

מָחָר נֵדַע, אוּלַי, עוֹד מְצוּקוֹת,

שֶׁלֹא יָדַעְנוּ כְּמוֹתָן עַד הֵנָה;

מָחָר נֹאחַז רֹאשֵׁנוּ,

שֶׁלֹא יִרְצֶה, אוּלַי, לְהֵרָגַע,

נִחְיֶה שְׂמָחוֹת

שֶׁאָשְׁרֵנוּ לֹא יֵדַע לַהֲכִילָן.

לֹא יַעַמְדוּ לָנוּ בִּכְיֵי־עָבָר,

וְלֹא גְדֻלוֹת־הַנֶפֶשׁ,

וְלֹא רִגְעֵי יְקָר,

שֶׁל נִצְחוֹנוֹת קָשִׁים.

לֹא יַעַמְדוּ לָנוּ שְׁעוֹת הָאַהֲבָה,

לֹא כָּל אֲשֶׁר נָתַנוּ,

לֹא חֶשְׁכוֹנוֹת אֲשֶׁר עָבַרְנוּ

וְלֹא הָרְגָעִים חַסְרֵי־תַכְלִית

שֶׁלֹא רָאִינוּ עוֹד רָקִיעַ בַעֲדָם.

כָּל אֵלֶה לֹא יִהְיוּ לָנוּ מָחָר.

גַם אִם יִזָעֲקוּ בַּדוּמִיָה,

לֹא יַעַמְדוּ בִּמְצוּקֵי־מָחָר.

אֶת כָּל הַמַלְאָכִים,

אֲשֶׁר אוֹמְרִים לָנוּ חַיִים,

שׁוּב נִצְטָרֵךְ לִבְרֹא;

חֲדָשִׁים, עַזִים, כּוֹאֲבִים,

עֲמֻקִים וַחֲשׁוּכִים,

כְּדֵי שֶׁבְּבוֹא הַמְצוּקִים

הֵם יִפָּגְשׁוּ:

אֵימָה מוּל אֵימָה,

חשֶׁךְ מוּל חשֶׁךְ,

שִׂמְחָה מוּל שִׂמְחָה,

וְיִהְיוּ חֲזָקִים, מַלְאֲכֵי חַיִים,

מוּל מְצוּקִים שֶׁל שִׁמָמוֹן, כְּלָיָה.

נִבְרָא אוֹתָם טְהוֹרִים.

וּלְעוֹלָם לֹא נַגִידֵם לָנֶצַח.

תָּמִיד נַגִיד אוֹתָם רַק לְשָׁעָה.

וְלֹא יִמְצְאוּ אוֹתָנוּ יְמֵי־מָחָר

אַף לְשָעָה

חֲלוּשֵׁי שֹׁרֶשׁ,

שַׁאֲנַנֵי פְּחָדִים.

מָחָר נָכוֹנוּ לָנוּ מוֹרָאִים,

גְדוֹלִים, אוּלַי, מִן הֶעָבָר.

אַמְצוּנִי, מַלְאָכַי.