(מתלמידי דונש).
שיר לעג על תלמידי מנחם.
(המשקל כנ"ל).
וְאֶת מִי חֵרַפְתָּ1 / וְאֶת מִי גִּדַּפְתָּ
וְעַל מִי אָסַפְתָּ / כְּסִילִים נִבְעָרִים?
בְּיַד אֵין מַשֶּׂגֶת2 / וְנֶפֶשׁ שׁוֹגֶגֶת
וְלָשׁוֹן נִלְעֶגֶת / וּפִיּוֹת נִסְגָּרִים.
גְדִי3 אַתָּה נִמְהָר / אֲשֶׁר בַּתְּהוֹם תִּגְהַר
וְתֹאמַר אַעְתִּיק הָר / כְּתָבוֹר בֶּהָרִים…
וּמִכָּל הַחַיּוֹת / הֲלֹא טוֹב הוּא לִהְיוֹת
זְנָבוֹת לַאֲרָיוֹת / וְלֹא רֹאשׁ לַשְּעִירִים.
אֲנִי צָעִיר, תַּלְמִיד / לְתַלְמִידָיו4, אַשְׁמִיד
לְשוֹנְכֶם, שֶׁהִצְמִיד5 / רְמִיּוֹת וּשְׁקָרִים…
אֲנִי מוּסָר לָכֶם6 / וְלִרְבָבוֹת כָּכֶם
בְּשׂוּמִי הַבְלֵיכֶם / בְסֵפֶר נֶאְגָּרִים.
-
הוא שם פניו אל תלמיד מנחם ואומר: את מי וכו' ועל מי אספת את חבריך שהם כסילים. מפני המשקל צ“ל ”ואֵת מי חרפת", כדי שיהיה יתד בראש החרוז. ↩
-
ביד אשר אינה משגת – בקוצר יד. ↩
-
שם תלמידו של מנחם היה אבן קפרון וקפרון הוא גדי בלע"ז. והכונה אתה הגדי האומר לרדת לתהום ולהעתיק הר גדול כתָבור (כלומר תחפץ לסתור דברי דונש). ↩
-
תלמיד לתלמידי דונש. ↩
-
“לשון” בל' זכר נמצא גם במקרא. – ↩
-
אני אהיה שוט מוסר לכם, בהביאי בספר את כל הבליכם למען יֵרָאה קלונכם. ↩