וְיוֹם אַחַר מוֹתְכֶם יוּנְסוּ הַנְכָאִים,

יִחְיוּ הָאֵיתָנִים כְּמִיָמִים מִקֶדֶם, –

לֵילוֹת הָאַהֲבָה, שְׁבוּעוֹת הַנְצָחִים,

רַק נַפְשְׁכֶם תָּנוּחַ בִּשְׁחוֹרֶיהָ, עֵדֶן.

בַּלַיְלָה בְּהַשְׁחִיר הָרְקִיעִים בַּתְכֵלֶת,

שׁוּב נַעֲרָה אַחַת תִּפְרַח בַּיְפֵהפִיוֹת,

וְשׁוּב תִּטַע בְּלֵב הַנְעָרִים תּוֹחֶלֶת,

וְשׁוּב תִּהְיֶה לָהֶם חֶמְדַת כָּל הַשְׂכִיוֹת.

אוּלַי יִהְיֶה אָבִיב וְעַרְפִלִים קַלִים

יֵרְדוּ עַל עִיר חַמָה מִשֶׁמֶשׁ מְלַהֶטֶת,

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ בֵּין עֲנַן טְלָלִים

וְנַעַר יְחַכֶּה לָךְ, לָרִאשׁוֹנָה, בַּסֵתֶר.

וּבְבוֹאֵךְ, – חִיוּךְ. וּבְבוֹאֵךְ, – דְמָמָה.

אוּלַי הָיְתָה זֹאת נְשִׁיקָה תּוֹעָה, שׁוֹתֶקֶת.

אֲבָל בָּשְׂמֵךְ הָיָה כְּמוֹר הָאֲדָמָה

כְּבַד עַרְפִלֵי אָבִיב, בָּהֶם הָעִיר נֶחְנֶקֶת.

הוּא יִשָׁבַע לְאָהֳבֵךְ לְנֵצַח נְצָחִים.

שְׁבוּעוֹת הַנְעוּרִים, – פְּסָגוֹת יוֹקְדוֹת שֶׁל אשֶׁר.

וְאַתְּ תִּרְצִי מוֹפֵת לְנֵצַח נְצָחִים,

שְׁבוּעוֹת הַנְעוּרִים, – כּוֹכְבֵי אָבִיב בַּחֹשֶׁךְ.

רָחוֹק יִהְיֶה הַלַיְלָה בַּמְרוֹמִים,

וְהוּא יִתֵּן שְׂפָתָיו אֶל שִׂפְתוֹתַיִךְ,

רַק יוֹם אַחַר מוֹתְכֶם, אַתֶּם זוֹרְעֵי אֵימִים,

עוֹצְמִים הָאוֹהֲבִים אֶת עֵינֵיהֶם בִּשְׁנַיִם.