כָּל יְמֵיכֶם עָבְרוּ בְּלִי דַעַת אֶת אָשְׁרָם,

וּבְבוֹאֲכֶם עַד כָּאן תִּטוּ אֶל הֶעָבָר.

כְּכָל אֲבוֹתֵיכֶם תִּירְאוּ מִחֹשֶׁךְ וּמִדָם

תָּרוּצוּ לַמָתוֹק וְתִבְחֲלוּ בְּמָר.

אַתֶּם מְדַשְׁדְשִׁים בְּאָבְדַנְכֶם הָרָם,

אַף תְּעַדְנוּהוּ בְּשִׁירֵי תִפְאֶרֶת.

אֶת שִׂמְחַתְכֶם עֲשִׂיתֶם פִּיפִיוֹת־נָקָם

וְצוֹהֲלִים תֵּלְכוּ עַד יְשׁוּפְכֶם הָעֶרֶב.

הִבְהוּב דוֹעֵךְ – כַּף רֶגֶל בַּשְׁמָמוֹת,

קָנֶה רָצוּץ – בְּנִיתֶם מַסָד לַבַּיִת.

אַתֶּם אוֹמְרִים – כִּי זוֹ נַחֲלַת הַחֲלוֹמוֹת, –

הִבְהוּב צָעִיר – גֵץ טֶרֶף לִשְׁנוֹת עַיִט.

וְאָז חוֹזְרִים אֶל הַשְׂמָחוֹת שֶׁנִשְׂמְחוּ מִכְּבָר,

וְאֶל הַבְּכִי לְמוּד הַסֵדֶר וְהַסֵפֶר,

לֶאֱמוּנוֹת תְּפֵלוֹת שֶׁל דוֹר אֲשֶׁר עָבַר;

מִדַשְׁדְשִׁים בִּנְתִיב שֶׁל נִשְׁכָּחוֹת וָאֵפֶר.

תִּפַּח רוּחָם שֶׁל מַכְאוֹבוֹת הַמֹר,

הַבּוֹגְדָנִים, הַמְנַשְׂאִים אוֹתָנוּ לָרָקִיעַ,

אֶת קִסְמֵיהֶם, כַּאֲזִקִים, שָׁבוֹר נִשְׁבֹּר,

כִּי גַם בִּלְעֲדֵיהֶם אֱלֵי רִמָה נַגִיעַ.

אַף אֶת הַזִכְרוֹנוֹת נַשְׁלִיךְ לַגְרוּטָאוֹת.

הוֹי נְעוּרֵי אָבָק, תִּפְרַחַת רַבַּת תֹּאַר,

מָחָר תִּהְיוּ אַתֶּם גַל אֲבָנִים קָרוֹת,

הִבְהוּב קָפוּא שֶׁל גַעְגוּעִים וָטֹהַר.