אֲחָיוֹת כָּרְעוּ מֵעֶצֶב,

רְחוֹקוֹת עַד־אֵין־נַחֵם.

לְבָבוֹת אָבְדוּ לָעֶצֶב,

וַיֹאבְדוּ לְלֹא רַחֵם.

וַאֲנִי אַט־אַט שׁוֹקֵעַ

לֹא אֵדַע לְאָן.

וַאֲנִי בַּכֹּל נוֹגֵעַ

וְלִבִּי עוֹדוֹ לָבָן.

טֶרֶם הֶעֱבַרְתִּי עַיִן –

הָאָבִיב עָבַר.

וְעִרְעֵר יְסוֹד כָּל בַּיִת

וּמְנוּחוֹת שָׁבַר.

רַק עָלַי חָלַף בְּשֶׁקֶט,

מְבֻשָׂם וּמִתְאַכְזֵר.

אֶל אֲשֶׁר אֵין אֵשׁ דוֹלֶקֶת

הָאָבִיב אֵינוֹ חוֹזֵר.

הָאָבִיב לֹא בָּא לָקַחַת

וּמְאוּם אֵינוֹ נוֹתֵן

לַאֲשֶׁר עוֹטֶה מִפַּחַד

שִׁרְיוֹנוֹת מָגֵן.

אַחְיוֹתַי, חִזְקוּ, צַפֶּינָה

לְאָבִיב אַחֵר, קָרוֹב.

אִם לֹא שִׂמְחוֹתָיו תִרְאֶינָה,

אֶל הָעֶצֶב! – יְקָרוֹת.

אַל תִּרְחַקְנָה מִנַחֵם,

אַל תָּגֵפְנָה לֵב לַחשֶׁךְ.

הֶחָשׁוּךְ עַד אֵין־רַחֵם,

רַק אֵלָיו יִקְרַב הָאשֶׁר.