לִבִּי מִשַׁעֲשׁוּעַ לֹא נִגְמַל.
נִפָּגֵשׁ בַּגַן עִם עֶרֶב וְנִדֹם.
אָז אַגִיד: כּוֹכָב יָפֶה נָפַל,
לֵב אֶחָד שָׁקַע אֶל הַחֲלוֹם.
אִם אֶצְחַק – הַבִינִי זֶהוּ בְּכִי,
אִם אֶחֱזַק, עִצְרִינִי פֶּן אֶפֹּל.
אִם תַּבִּיטִי אֶל לֵב הַסְבָכִים,
מַבָּטֵךְ עִם הֶעָלִים יִבֹּל.
וַאֲנִי אַבִּיר הַשַׁעֲשׁוּעִים –
מִן הַשַׁעֲשׁוּעַ כֹּה אֶפְחַד.
טוֹב, מַה טוֹב לַצוֹחֲקִים תָּמִיד,
אַךְ רַק הַבְּכִי,
רַק הוּא צָעִיר לָעַד.
הוּא נִשְׁכַּח כְּאִלוּ לֹא הָיָה.
וּמֵגִיחַ פֶּתַע עַד־אֵין־דַעַת.
לֹא אֶתֵּן לִבִּי לַצִפִּיָה.
כָּל שָׁעָה בְּמוֹעֲדָהּ מַגַעַת.
כֹּה נֵשֵׁב בַּגַן וְנִתְלַחֵשׁ.
וְהַלֵב לְפֶתַע קַל, מַה קַל.
עִוָרוֹן יָקָר, מִשְׂחָק בָּאֵשׁ,
לְבָבִי מִכֶּם עוֹד לֹא נִגְמַל.