נָסִיר נָא מִפָּנֵינוּ אֶת מַסֵכוֹת הַשַׁעֲוָה

וְנִסְתַּכֵּל אִישׁ בְּאָחִיו, בְּנֵי הָאָדָם, רַבֵּי הַמַעַשׂ.

נִמְחֶה מֵעַל פָּנֵינוּ הָאָבָק

שֶׁל חִיוּכִים קַלִים, דִבְרֵי שָׁלוֹם וְכַעַס.

אוּלַי נִרְאֶה בְּמִי שְׁלֵמִים גַעְגוּעָיו

וּתְשׁוּקוֹתָיו שֶׁל מִי מָלְאוּ, מָלְאוּ עַד גַעַת.

אוּלַי נִרְאֶה כַּמָה נִסוּ לַשָׁוְא,

בְּיוֹם מִן הַיָמִים, לְהִתְאַבֵּד לָדַעַת.

אֲזַי נִרְאֶה, כְּבְעוֹלָם רָחוֹק,

הָאַהֲבָה הָרִאשׁוֹנָה, בַּת לְתוּגָה וָאשֶׁר.

עֵינַיִם נוֹצְצוֹת. פָּנִים צַחוֹת, צַחוֹת.

אָבִיב. וְנַעֲרָה. וְנַעַר. וְלֵיל חשֶׁךְ.

כָּךְ בְּפָנִים גְלוּיִים נִרְאֶה אִם הַתְּשׁוּקוֹת

מְלַחֲכוֹת אֶת הַשַׁלְוָה רַבַּת הַנַחַת.

אִם לֶאֱהֹב נֵדַע בְּקֹר וּבִיקוֹד,

וּמַה שֶׁלֹא נִתַּן – אִם עוֹד נֵדַע לָקַחַת.

הוֹי נַעֲרוֹת הַחֵן, עוֹלָם כָּל כָּךְ יָפֶה

נוֹלַד בִּנְשִׁיקַתְכֶן הָרִאשׁוֹנָה בְּסֵתֶר בַּיִת.

וְהִיא, מַלְכָּה סְמוּיָה בְּשִׂפְתוֹתֵי כָּל פֶּה,

עוֹצֶמֶת וּפוֹקַחַת הָעֵינַיִם.

וְהַיָמִים בָּאִים בְּמַעֲטֵה אָבָק.

קֵץ לְדִמְעוֹת־תַּנִין עֲלֵי אָסוֹן וָשֶׁבֶר.

נָסִיר מֵעַל פָּנֵינוּ מַסֵכוֹת הַשַׁעֲוָה

וְלָנוּ הָעוֹלָם יִהְיֶה – מֵעֵבֶר אֱלֵי עֵבֶר.